הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)מבחנה האמיתי של כל חברה הוא ביחסה ל"קבוצות השוליים" שבה. פרשתנו מדגישה את הצורך ביחס ייחודי כלפי הגר (דברים,י , יח – יט):
"כִּי ה' אלוקיכֶם …. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".
האם התורה כיוונה דבריה ביחס לגר במשמעות של "אדם זר" מארץ אחרת, שבא להתגורר בארץ זרה לו, או שהכוונה לגר צדק, כלומר, מי שנכנס לכלל ישראל במילה ובטבילה, וקיבל עליו מצוות. יתכן וקיים פער פרשני בין הפשט לתפיסת חז"ל. הנימוק המובא לאהבת הגר הוא העובדה ההיסטורית, שאנו עצמנו היינו גרים בארץ מצרים. ההיגיון של "כי גרים הייתם" אומר שדווקא בגלל שהיינו בעבר בסיטואציה של נזקקים, ומאחר שהיינו עם שנרדף שנים רבות, ויש לנו מודעות למצוקה והתעללות, הרי שאנו מחויבים באמפתיה ובהזדהות עמוקה עם החלש.
אם כן, המשמעות הפשוטה של מצוות אהבת הגר היא לאהוב כל אדם שבא לגור בארץ. כך משמע במיוחד במקום אחר בו כתובה מצווה זו (ויקרא יט, לג – לד): " וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". דהיינו, כאשר יבוא הזר לגור עימנו, עלינו להתייחס אליו, כאל אחד התושבים הרגילים ולא חלילה להונות אותו. בכל זאת, חז"ל נטו לפרש את הציווי כלפי גר צדק וכפי שמסכם זאת הרמב"ם (דעות ו,ד):
"אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה – שתי מצוות עשה: אחת מפני שהוא בכלל ריעים, ואחת מפני שהוא גר והתורה אמרה 'ואהבתם את הגר'".
למרות פרשנות חז"ל, רבי יוסף אלבו בספר העיקרים (ג,כה) הרחיב מצווה זו לכל אדם זר, שמתגורר בארץ, כפי שעולה מפשט המקראות וכך כותב:
" ועל הגר אמרה 'ואהבתם את הגר' והזהירה שלא להונות אותו … ולא גר צדק בלבד אלא אפילו על גר תושב שאינו עובד עבודה זרה…".
בתקופת הקורונה אנו עדים למסירות נפש, יוצאת דופן, של המטפלים הזרים, שמעניקים יחס אוהב וחם להורים שלנו. הם עושים זאת במקצועיות מתוך שליחות ולא מתוך חובה וברירת מחדל. נמצאים איתם יומם ולילה, ושומרים עליהם מכל משמר. זה הרגע להודות להם ולזכור במיוחד את הצו – "ואהבתם את הגר". נעניק להם יחס הגון לא רק כי גרים היינו במצרים אלא גם מצד הכרת הטוב.
(עקב תש"פ)
