הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)אמור מעט ועשה הרבה – שורשה של אמרה זו מצוי בפרשת השבוע שלנו. אברהם אבינו אומר מעט ("ואקחה פת לחם") ועושה הרבה ("ויקח בן בקר רך וטוב") בעת הכנסת האורחים. הנטייה לומר הרבה נובעת מכיוונים רבים ומגוונים. אחד מהם הוא התחושה שהדיבור על נושא מסוים מהווה למעשה מימוש החובה והאתגר העומדים בפני האדם. אם קיימת תופעה הדורשת שינוי, ומאן דהו דיבר עליה ארוכות – הוא חש שהוא מיצה את הנושא, ואמר את כל מה שחשוב לומר וחשוב לעשות וחשוב למחות וחשוב שיקום גוף מסוים שישנה את המציאות – ובכך הוא מילא את חובתו.
אלא, שבהקשרים של שינויים שצריך לחולל- דיבורים לא נועדו לשטח את המעשה ולטשטש את ההתנערות לעשות. אברהם אבינו עליו השלום לא האכיל את מלאכיו בדיבורים. הוא רץ אל הבקר, ועשה את מה שחובה עליו לעשות. ומכאן טבע לדורות את החשיבות העילאית של המימוש. בימינו, התחושה הזו הולכת ומתגברת: רשת האינטרנט מאפשרת לדבר הרבה, לכתוב, למחות, לארגן עצומות, לפרסם פרסומים, לפתוח פורומים, לצייץ, להפגין ולמחות, לכתוב טוקבקים – ועוד אין ספור אפשרויות להביע דעות, ועל כן הבעיה אך מחריפה. מכיוון אחר, יש אפשרות לדבר הרבה במערכת הפוליטית, ואפילו לגרום לחקיקת חוק בכנסת – אולם כל המכיר את המציאות החברתית בישראל יודע כי עיקר העיקרים טמון באכיפה שהיא העשייה הפוליטית המממשת את הדברים, ולעתים דווקא החקיקה משביתה את השינוי המהותי, שכן האחריות הועברה לשלטון, והוא אינו נוהג לממש את האחריות הזו בעניינים שאינם מקדמים את האינטרסים השלטוניים.
דוגמה לדבר עלולה להיות חוק הגיור. נאמר הרבה עליו. לכיוונים שונים. נכתבו דברים, נדרשו דרשות, הוטחו ביקורות והרבה שנאה וגאווה ושחצנות ופסילה התרחשו סביב הדיון הזה. בסופו של דבר התקבלה החלטת המחליטים בממשלה. המתנגדים להחלטה זו פועלים עדיין לסיכולה, ולא זו בלבד אלא שהם חולמים על הממשלה הבאה, בהרכב קואליציוני אחר, שתבטל את ההחלטה הזו. ברם, האפשרות שנפטיר כדאשתקד ושלא יהיה שום שינוי, עלולה להיגרם דווקא על ידי התומכים בהחלטה זו, והרואים בה שעת כושר. ומדוע? כיוון שהעברת החלטת המחליטים נתפסת כדיבור ההכרחי לנושא, ומשעה שתם הדיבור – תמו המשימות. ולא היא.
להפך, עתה שעת המבחן האמיתי. צוואר בקבוק אחד בלבד נפתח מעט. ישנה אפשרות לגיור על ידי רבנות הלכתית מקומית. אולם, בלי מערכת תומכת – למן עידוד לממש את ההצטרפות לעם ישראל כדת וכדין, לווי מתגיירים ומשפחותיהם, קליטתם בקהילה, פתיחת בתי הספר בפני ילדיהם, שימוש כמשפחה מלווה מול שלוחי בית הדין, הוראת התורה כדי שקבלת עול מצוות ברמה הנדרשת תהיה אמיתית ולא שטוחה, ועוד ועוד. הדיבורים מיצו את עצמם. עכשיו צריך לממש את הדברים באמת. לא במניפולציה ולא בחוסר יושרה הלכתית.
דברים אלה לא ללמד על עצמם בלבד יצאו אלא ללמד על הכלל כולו יצאו. המבקש לחולל שינוי אמיתי פותח אמנם בדיבור, כי לדיבור מעלה גדולה, והוא כלי הביטוי של המחשבה. הדיבור נמצא בין עולם המחשבות המופשט ובין המימוש המעשי בעולם. יש בו חשיבות. אך מעט. משעה שאדם פונה ממנו אל היצירה המעשית – אז מושלם המהלך האמיתי והגדול. מורה גדול היה לנו לכך – אברהם אבינו עליו השלום – ואנחנו חייבים ללכת בעקבותיו.
(וירא תש"פ)
