הנביא כמטפל רגשי

גולת הכותרת של ההפטרה, מבחינתי, אינה דווקא הטקסט הנגלה, אלא פרשנות המצויה בין המילים, וחושפת בפנינו את יסודות הטיפול הנפשי. את עיקרי הדברים למדתי מהגב' רחל אטון, מטפלת משפחתית ומלווה רוחנית, מיסדת ארגון "חברות" ומנחה ב"קולות".
יסודות הטיפול על רגל אחת
טיפול רגשי מוצב על פני כמה יסודות: נוכחות, הקשבה אמפתית, זיהוי שורש הכאב, צניעות – צמצום האגו (של המטפל), העצמת הפונה וגיוסו לסייע לעצמו בעצמו.
כל הנ"ל מופיעים בהפטרה, במקבץ יפיפה בן שלושה פסוקים בלבד ! (מלכים ב', פס' ב'-ד').
הבה נתוודע אליהם:
תחילתה של הפניה, בסבל וכאב אנושי. אישה מנשי הנביאים נתאלמנה ועקב מצוקה כלכלית חריפה, ילדיה מצויים בסכנת שעבוד לעבדות.
בצר לה היא צועקת לעזרה.
"מה אעשה לך?" שואל אלישע הנביא, לְמה את זקוקה?
אין ספק כי המצב הכלכלי והנפשי הקשה בו נתונה האישה מובן לו, וכן הפתרון הרצוי: שהילדים יישארו בבית ושהמצוקה הכלכלית תיפתר. ואולם טרם יעסוק במתן מענה למצוקותיה המידיות, ומתוך רצון להעניק סיוע נפשי שיאפשר לה להתמודד עם החיים גם בהמשך, מעוניין הנביא להבין לעומק וגם לחשוף בפניה (בזמן המתאים) את כל רובדי הכאב הניבטים מתוך צעקתה.
לא כל כאב הופך לצעקה. את זאת מבין אלישע. הצעקה הינה ביטוי למצב ייחודי בו כאב מסוים אחד (קטן או גדול) פותח תהום עמוקה ומצטרף לכאבים אחרים ולשאלות קשות וקיומיות המסרבות להגליד.
"עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה'". האם ציון צדיקותו של הבעל חושפת כעס של האלמנה על הקב"ה ועל חוסר הצדק בעולמו? האם סוגיית "צדיק ורע לו" הנה גם כן חלק משורש הכאב שלה? יתכן.
בירור יסודי של הקובלנה יאפשר, מאוחר יותר, חיפוש וגיבוש מענים המתייחסים לרבדי הכאב השונים.
"הגידי לי מה יש לך בבית" – מורה הנביא, ומגלם בדבריו עמדת יסוד לפיה השיח ה"טיפולי" לא יתמקד במה שחסר אלא במה שיש. ויש כאן מסר טיפולי נוסף: הפתרון נמצא בבית, אצל האדם עצמו. הוא זה אשר ייחלץ את עצמו מסבלו, גם אם אינו מסוגל לראות זאת כרגע.
התהליך הטיפולי מומחש לנו בפועל, כאשר האישה אומרת תחילה שאין לה כל בבית ואח"כ מציינת את השמן המועט שכן נמצא עמה.
באשר לעושר משמעויותיו של השמן, ניתן לראות בו רמז לפוטנציאל של החלמה – של חיים. האישה מוצאת בתוך ביתה פוטנציאל של בעירה, חום, יצירה, קדושה ואף הרס.
בשלב הבא, מפנה הנביא את האישה החוצה: "שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנייך, כלים ריקים אל תמעיטי" – לצד ההתבוננות הפנימית, על הסובל להתמודד עם תחושות של בושה, בדידות וזרות המתעוררות מצדו כלפי הסביבה הממשיכה בשגרת חייה. זאת יוכל לעשות ע"י יציאה מן הבית, התבוננות בחיים ושיתוף ידידים ומכרים בצער ובשאלות הקשות. ואולם – אל תתפתי לבקש בחוץ פתרונות מוגמרים, מזהיר הנביא. אל תבקשי אוכל, שימלא את הקיבה ויסתום את השאלות והרעב. בקשי כלים ריקים. בקשי סיפורי קושי והתמודדות ומקומות של הכלה.
"ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בנייך ויצקת על כל הכלים האלה…"
אחרי בירור הכאב, השיתוף עם השכנים, ומציאת פוטנציאל החיים, דרושה התכנסות ועבודה עצמית.
"והמלא תסיעי" – מסכם הנביא בשם ה'. לא רק שתגלי בעצמך את הכוחות, אלא תוכלי גם לתת מהם לבנייך בפרט ולאנושות בכלל.
צעקתך נשמעה.
(וירא תשע"ו)