פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם

הסכסוך הראשון בעולם הוא הסכסוך שבין קין להבל. התורה כיסתה מאיתנו את מהלך המריבה: "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (בראשית ד, ח). לא פרשה על מה הייתה המחלוקת, וכיצד התדרדרה לרצח. חז"ל במדרש הציעו שתיים מהסיבות האוניברסליות-נצחיות ליריבות בין אנשים: רכוש, ונשים.
"על מה היו מתדינים?
אמרו בואו ונחלוק את העולם. אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין…
אמר רבי הונא תאומה יתירה נולדה עם הבל זה אומר אני נוטלה שאני בכור וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי" (בראשית רבה, בראשית, כב).
והנה, בפרשה שלנו אנו פוגשים סכסוך ממין אחר וחדש. כשהבנים מתרוצצים בקרבה של רבקה, היא הולכת לדרוש את ה'. ההסבר שהיא מקבלת להתרחשות הפנימית שבתוכה הוא "שני גוים בבטנך, ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ". בקרבה מתעוררים כוחות חדשים. בתוככי גופה מתפתחים אתוסים שונים שעל בסיסם ייפתח כל אחד מהבנים ציביליזציה משלו.
וכך נאמר במדרש:
"שני גוים בבטנך שני גאי גוים בבטנך זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה בעולמו זה מתגאה בעולמו,
זה מתגאה במלכותו וזה מתגאה במלכותו,
שני גיאי גוים בבטנך אדריינוס באומות ושלמה בישראל,
שני שנאי גוים בבטנך כל האומות שונאין את עשו וכל האומות שונאין את ישראל,
שנאיהון דבנייא במעייך שנ' ואת עשו שנאתי וגו' "(מלאכי א ג). (בראשית-רבה, סג).
המדרש אינו מתאר רחם שגדלים בה יחדיו צדיק ורשע. אלא צמיחה של שתי אידיאות מנוגדות. "זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה בעולמו". אין כאן תוקף ומותקף, צדיק או רשע, אלא מחלוקת עקרונית: כל אחד מן האחים מייצג עמדה מוסרית מסוג שונה. תמיכתו של כל צד בעמדותיו היא בראש מורם. "אדריינוס באומות ושלמה בישראל". אדריינוס שליט האימפריה הרומית בשיא פריחתה, הביא עמו בשורה של שגשוג רוחני, רעיונות של שיוויון, יצירת תפיסה משפטית מפותחת והפך לשליט יציב ונערץ בקרב עמו. שלמה המלך אף הוא מולך ומנהיג תקופה מפוארת של אימפריה ישראלית ויהודית גדולה. שלמה מוביל עמו בשורה של יראת ה' וחכמת חיים, ולא קרב זה אל זה.
עם זאת, הולדתן של תרבויות נבדלות זו מזו, הביאה עמה שנאה גדולה. הבדלים אתניים, פיצול תרבותי שבטי – נושאים עמם בהכרח יריבות וטינה. לאחר שנוצרו "שני גויים", מגיע השלב השני של "לאום מלאום יאמץ". הניסיון לבידול ולהכנעה. יעקב ועשיו מביאים אתם לעולם שנאה מסוג חדש המבוססת על נבדלות לאומית-תרבותית וכלכלית. מאבק שעל פי רוב, מתפתח למלחמת – קודש.
בשונה מן המתחים הבינאישיים, מבוססי יצר ותאוות רכוש או כוח, מלחמות בין קהילות ואומות נטועות במקום עמוק יותר: על גבי סוגיות בסיסיות של זהות, ועל כן הן אכזריות יותר, ועקובות מדם. הפשר שהאידיאה נותנת לחיים, והמשמעות שהיא מעניקה להם, מהווים גורם חזק דיו, שכדאי אפילו למות למענו. לכן, מחלוקות בין לאומים אינן באות על פתרונן בהכרעה, אלא בהסכמים זמניים, ובשביתת נשק.
יעקב ועשיו חיים חיים כפולים. הם חיים כאנשים פרטיים: אחים וכבנים של יצחק ורבקה, אבל גם כשני עמים. הפרספקטיבה הפרטית נדחקת לטובת הפרספקטיבה הלאומית. אנו פוגשים אותם מתייחסים זה אל זה כמו שני דיפלומטים משתי ארצות. מכירת הבכורה מתארת שני אנשים שמתדיינים בשאלות מופשטות וערכיות. הברכות שיצחק מברך כל אחד מהם היא דוגמה שניה לכך. לא מדובר בברכות העוסקות בצרכיהם האישיים ובאושר הפרטי שלהם, אלא בברכות הסטוריות לעם שיוולד מהם בעתיד.
בסופו של דבר עשיו שוטם את יעקב ואומר בלבו להרוג אותו (בראשית כז, מב). בריחתו של יעקב מסכלת את מזימתו, אבל מדוע, כשיעקב שב מבית לבן, עשיו אינו קם עליו להורגו כמתוכנן? (פרק לג).
כאמור, מפגש האחים עם חזרת יעקב הוא אכן מפגש בין שתי מעצמות, ולא בין אנשים פרטיים עם רקע של סכסוכים. למעשה מתאר הפרק את ראשיתה של מלחמה קרה. מפגש כזה לא מסיימים ברצח נקודתי. התנגשות כזו מנהלים באופנים אחרים.
בתמונת שני האחים הנאבקים על מקומם בתא המשפחתי ראתה החסידות משל למאבק רוחני בין יצר הטוב ליצר הרע – מאבק בין כוחות נפשיים שמשקלם זהה. בעקבות התפיסה החסידית, ובשונה ממנה המאבק הפנימי המתפתח בין האחים, אינו בין טוב ורע, אלא בין ערכים סותרים. יעקב ועשיו הממשיים מייצגים במאבקם תנועה ומאבק מתמיד על איזונים וערכים, הכרעה בין פורמליסטיקה למהות, הכרעה בין קדושה לשוויון או כבוד, בין תורה לגמילות חסדים, בין תרומה לקהילה לבין משפחתיות. כשהמלחמה הפנימית הזו תיפתר – גם הייצוג החיצוני שלו ינוצח.
(תולדות תשע"ו)