הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)האם ביקש יעקב אבינו לשמר את מעגל השנאה, והפיכת המתח בינו לבין עשו למציאות מתמדת? מפסוקי התורה נראה שלא זה מה שהוא ביקש. להפך, נראה כי הוא ביקש הרבה מעבר ל״פן יבוא והכני אם על בנים״. המניע שלו אכן היה הפחד שהמאבק עם עשו יביא לשפיכות דמים עצומה, אולם בהמשך אנו רואים כי הוא מבקש לפייס, ובד בבד הוא מסרב להצעתו של עשו להמשיך את המסע ביחד. מהפרשה עולה אפוא תמונה מורכבת: אין בה אשליה עצמית כאילו אין סכנה מעשו; מאידך גיסא, מתברר כי התנהגותו של יעקב ודברי הפיוס שלו הביאו לשינוי גם אצל עשו, ואפשר שתוכניתו המקורית (אם אכן הייתה כזו) לצאת למלחמה כנגד יעקב השתנתה; יעקב אינו מטפח את השנאה; בד בבד הוא אינו רוצה בשותפות עמוקה עם עשו, וכדו׳. כאמור, התמונה מורכבת מאוד, והיא מלמדת כי מערכת היחסים בין יעקב השב לארצו, לבין הסובבים אותו – כוללת תנועות רבות לכיוונים מנוגדים.
גם בעולמם של חז״ל אנו מוצאים קריאות שונות של יחס התורה למעשהו של יעקב. חלק מהמדרשים טוענים כלפיו כי הכל היה מיותר (״לדרכו היה מהלך״) ושדברי הפיוס והריצוי הם למעשה דברי כניעה והתרפסות; חלק הפכו את מעשה יעקב אבינו למורי דרך כאשר אנו מוצאים את עצמנו בעימות עם הסובבים אותנו, והצורך הגדול שלא לסכן את הקיום; הדברים שאמר הקב״ה לאבות ״והיה ברכה״, ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״ גם הם מלמדים על אופק גדול ורצון להביא ברכה לעולם. ללמדך, שכל ניסיון להעמיד את היחסים שבין ישראל לסובבים אותו על בסיס מדיניות אמונית אחת, בין אם יהיה זה מעשה שכם ובין אם יהיה זה שליחת המלאכים לעשו – הוא ניסיון שבוחן רק היבט אחד מתמונה כוללת, ולא זו בלבד אלא שהוא גם מותנה בפרשנות, המאירה היבטים שונים של אותו סיפור עצמו.
במה אפוא מעצבת פרשת השבוע את ההתייחסות שלנו לסוגיות דומות שאנו ניצבים במוקדן ? יהיה זה מסוכן מאוד להעתיק במדויק את מה שעשה יעקב אבינו, ולהתעלם מכל המרכיבים המבחינים בינו לבין המצב בו אנו נמצאים. ברם, עצם הרעיון כי צריך להתקין עצמנו לדורון לתפילה ולמלחמה; עצם העובדה שאין אנו משלים את עצמנו מול אלה הבאים בראש גדוד, ומצד שני תרים אחר דרכים לשנות את עמדתם, ולהפסיק את מעגל שפיכות הדמים והשנאה; עצם העובדה שאנחנו קרואים גם להיות ברכה לעולם, ואת זה אפשר לעשות בדרכים רבות, למן מערכות השקיה ועד למימוש עקרונות אתיים וצדק חברתי; החובה שמוטלת עלינו שלא להסכים לדברים הדומים למעשה דינה, ובד בבד שלא להיות ״כלי חמס מכרותיהם״ – אלה קווי מדיניות שיש בהם כדי להשפיע עלינו השפעה ניכרת.
בתוך התסבוכת הכללית של המצב בו אנו נמצאים כיום – מוטל עלינו בראש ובראשונה לא רק להגן על עצמנו, אלא גם להרתיע ולתקוף את מבקשי רעתנו. העיקרון המוסרי הראשון בתחומים האלה הוא ״חייך קודמים לחיי חברך״, ו״הקם להורגך השכם להורגו״. אך עיקרון זה אינו מכסה את כל ההיבטים של מציאותינו, ואנחנו נתבעים לזכור כי החזון שלנו הוא להביא טוב לעולם, גם בביעור הרע מתוכו ומתוכנו, וגם בשותפות בבניית עולם שבו בני אדם מקדמים ביחד את עשיית העולם הזה למקום טוב יותר, בטוח יותר, צודק יותר ואנושי יותר.
(וישלח תשע"ו)
