יהודה המכבי, הבכור או השלישי?

כל המתמצא בקורות החשמונאים יודע בוודאי שיהודה המכבי היה בנו השלישי של מתתיהו. דברים אלה מצויים בספר החשמונאים א, תחילת פרק ב (פסוקים 5-2; ע"פ מהד' רפפורט): "ולו בנים חמישה. יוחנן הנקרא גדי, שמעון הנקרא תסי, יהודה הנקרא מקבי, אלעזר הנקרא אורן, יונתן הנקרא אפוס". אין להעלות על הדעת שיהודה היה הבכור, שכן הוא מוזכר שלישי, זאת על אף שרוב הספר עוסק בגבורותיו ובמנהיגותו הצבאית המרשימה.
אולם, ספר חשמונאים לא היה בידי עמנו יותר מאלפיים שנה, ומקורו העברי לא שרד. מי ששימרו אותו היו דווקא כנסיות, כדוגמת הכנסיה הקתולית והמסורות האורתודוקסיות. עד היום, הכנסיה הקתולית כורכת את שני ספרי המקבים הראשונים בתוך "הברית הישנה" שלה. לפיכך, אנו ניזונים מתרגומים של ספרי החשמונאים, שנוצרו רק במאתיים השנים האחרונות (המהדורה הראשונה, מאת פרענקיל, יצאה לאור בלייפציג תק"צ).
גם יוסף בן מתתיהו מאשש את המסורת לפיה יהודה הוא השלישי בבניו של מתתיהו, בתארו תיאור זהה לזה של ספר החשמונאים (קדמוניות היהודים, ספר י"ב, 6, 1). ספר יוסיפון, החיבור בן המאה העשירית למניינם, שעובד על פי ספרי יוסף בן-מתתיהו, נוקב גם הוא בשמעון כבנו הגדול של מתתיהו, ואילו יהודה הוא המנהיג, הגם שאיננו הבכור (פרק עשרים).
אף באורטוריה המופלאה שלו יהודה המכבי, גיאורג פרידריך הנדל, המלחין הבארוקי הנודע, שאיננו ראיה כמובן, מכריז על הכתרתו של יהודה כמנהיג המרד בידי אחיו הגדול שמעון, עם מות אביהם מתתיהו.
מנגד, בעולם היהודי נשתמרה מגילה אחרת בארמית, שזמן כתיבתה איננו ברור (אם כי אין צל של ספק שהיא מאוחרת בהרבה לספרי החשמונאים), היא מגילת אנטיוכוס (נחלקו ר' שמעון קיירא ורב סעדיה גאון האם זמנה מתקופת ראשוני התנאים או שמא מימי החשמונאים עצמם; כיום מקובל לאחר אותה אף לתקופות מאוחרות מאלה). במגילה זו אנו לומדים על סדר שונה של הבנים:
"כששמעו חמשה בני מתתיהו, קמו ויבואו למצפה גלעד, אשר היה שם פליטה לבית ישראל בימי שמואל הנביא. צום גזרו, וישבו על האפר לבקש רחמים מלפני אלוהי השמים. אז נפל בלבם עצה טובה – יהודה הבכור, שמעון השני, השלישי יוחנן, הרביעי יונתן, החמישי אלעזר".
בעקבות דברי המגילה הללו הלכו גם גדולי כותבי קורות ישראל ותיארו את יהודה כבכור הבנים. כך הוא בספר הקבלה לר' אברהם אבן דאוד ("ואחריו יהודה בנו, הגבור הגדול מבניו"), בספר יוחסין לר' אברהם זכות, ועוד.
מכל מקום, דמותו של יהודה זכתה להערצה לא רק בקהילות ישראל, אלא אף בקרב אומות העולם (אין ספק שהכללת ספרי המקבים בכתבי הקודש הנוצריים תרמה לכך), והוא היה באופן מסורתי אחד מתשעת המכובדים (בצרפתית Les Neuf Preux) שרואים בהם את המגשימים בחייהם את אידיאל האבירות בצורה הנעלה ביותר.
כעבור יותר ממאה שנים, באמצע המאה ה-15 למניינם, נמנו אותם תשעה מכובדים בתוך קודקס אינְגֶרָם, חיבור שנוצר עבור אלברט השישי, הארכידוקס האוסטרי, שכולל את כל מגני האבירות החשובים בעולם. מחיבור זה צפה גם נימה אנטישמית, בקובעו (עמ' 13) שאלה הם המגנים של "היהודים הטובים ביותר" (בדומה לשלושת ה"כופרים", הקטור, אלכסנדר מוקדון ויוליוס קיסר, בניגוד לשלושת המלכים ה"קדושים", מלכי האימפריה הרומית הקדושה). במגן של יהודה ניתן למצוא את ראשו של יהודה רכוב על גוף של אריה, אך לראשו – כובע מחודד, כמיטב המסורת האנטישמית של אירופה הימי-ביניימית. על מגנו של יהושע נמצאים שלושה אלפי בקר, ואילו על מגנו של דוד המלך מצוי נבל. גם בציור מהֶרטפורדשייר, משנת 1559, ניתן למצוא בין תשעת המכובדים את יהודה רוכב על סוסו, וכובע אנטישמי מחודד לראשו.
גם וויליאם שייקספיר, אוהב ישראל גדול, מציין את שמו של יהודה בין תשעת המכובדים, במחזהו "עמל אהבה לשווא", ויוצר בלבול מכוון בין יהודה המכבי ליהודה איש-קריות, השנוא על הנוצרים כמי שמכר את אדונם למיתה (והוא פלא, הרי חזר לחיים…). הדבר תלוי אמנם בתרגומים, אבל ככלל שייקספיר רומז שם: יהודה הוא יהודה, הוא יהודי!
עם כל זאת, דמותו הפלאית של יהודה הגיבור האדיר ומוסר נפשו עומדת כלפיד של אמונה, גבורה ואומץ לכל עמנו לאורך הדורות.
באופן מפתיע, לא מצאה ידי, יד כהה, מקור שיעמת בין המסורות של יוסיפון (יוספוס וספר חשמונאים לא היו מוכרים במרחב היהודי) לבין זו של מגילת אנטיוכוס, ויצביע על הסתירה באשר למיקומו של יהודה במשפחה. אולם בין אם היה בכור או שלישי, כפי שאכן כנראה היה, בכורתו במעשיו ניכרת.
(וישב תשע"ו)