העלאת הנרות – הסוד לאחדות

העלאת הנרות – הסוד לאחדות
הרב רונן נויבירט
רעננה

"מה כתיב למעלה מן הענין? 'ויהי ביום כלות משה ויקריבו הנשיאים' (במדבר ז) ואחר כך 'דבר אל אהרן בהעלותך' זה שאמר הכתוב: 'יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו' (תהלים לד) את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט לוי לא הקריב…ומי היה נשיא לוי זה אהרן שנאמר (במדבר יז) 'ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי' ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר: אוי לי שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי? א"ל הקב"ה למשה לך אמור לאהרן: אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר 'דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך הקרבנות' – כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה" (מדרש תנחומא בהעלותך ה').
קריאת התורה לחנוכה, העוסקת בקרבנות הנשיאים, מסתיימת בצווי המיוחד לאהרון הכהן הגדול – העלאת הנרות. על פי המדרש, אהרון היה מוטרד לגבי חלקו בחנוכת המשכן. בתגובה זוכה הוא להבטחה אלוקית שחלקו במשכן – העלאת הנרות, יתקיים לעולם ועד, אף לאחר חורבן הבית, וזאת, בניגוד לקרבנות שנתבטלה חובת הקרבתם עם החורבן. במובן זה ממשיכים נרות החנוכה את מצוות הדלקת נרות המנורה. לפיכך, יש קשר רוחני בין מצוות הדלקת נרות החנוכה, לבין מצוות העלאת הנרות המקדש. מהי אם כן תמציתה של מצוות העלאת הנרות?
"דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו פני הנרות. ויעש כן אהרון … " (במדבר ח', ב'-ג') .
"להגיד שבחו של אהרון שלא שינה" (רש"י, שם).
רבים מהפרשנים נתקשו בחידושו של רש"י. וכי מצפים היינו שאהרון ינהג אחרת, ולא יישמע לצו האלוקי?!
המדה שייחדה את אהרון הייתה מדת השלום, וכפי שאומר הלל הזקן בפרקי אבות: "הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום …"(פרקי אבות א' י"ב). גם יוסף קיבל מיעקב שליחות – שליחות של שלום : "לך נא ראה את שלום אחיך", ואכן מעיד על כך יוסף בעצמו : "את אחי אנוכי מבקש".
מדי יום, בסיומה של התפילה, מזכירים אנו את מימרת רבי חנינא: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך " (ברכות סד/ב). האומנם? תלמידי חכמים מרבים תורה, חכמה ואף קדושה – אך בעניין שלום – דומה שדבר הרחוק מעולמם של תלמידי החכמים…דווקא במשכנם של תלמידי חכמים מתלקחות, חדשים לבקרים, מחלוקות סוערות רבות בענייני הלכה, אגדה, השקפת עולם ועוד. הש"ס הינו למעשה מחלוקת אחת גדולה. לכאורה נראה, כי כל מחלוקת, הגם שמאדירה תורה, רק מרחיקה את השלום!
ברם, לשון חז"ל מדויקת ומכוונת לאמתו של ערך השלום האלוקי, וכך מפרש הרב קוק:
"יש טועים שחושבים, שהשלום העולמי לא יבנה כי אם ע"י צביון אחד בדיעות ותכונות, ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים… וע"י המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דוקא ע"י הערך של ריבוי השלום…שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו" (עולת ראי"ה, ח"א ש"א).
השלום האמיתי, איננו מבוסס על פשרה וויתור הדדי, אלא על שלימות. בזכות המחלוקת, כל צד מחדד את שיטתו, מחדש סברות ותורם בכך לפיתוח העולם.
השלום העולמי יבוא על ידי קיבוץ עקרונות הצדק מכל אידיאה, על פי מדת האמת שבכל אחת מהדעות והמפלגות "לפי ערכה, מקומה וענינה". השלום הינו יצירת סינתזה עמוקה בין כל גווני האמת, ללא צורך בויתור על עקרונות וללא טשטוש הזהות. לשם כך, עלינו להכיר ראשית, שבכל מפלגה בעם ישראל, נמצאים יסודות של צדק :
"ואדרבא, גם הענינים הנראים כמיותרים או כסותרים, יראו … שרק ע"י קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות…דוקא על ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ה' יראתו ואהבתו, ואור תורת אמת" (עלות ראי"ה, שם).
מדת השלום האלוקית, הנה תולדה של הריבוי ובאה דווקא בזכות הריבוי! השלום האמיתי מורכב מחלקי האמת הצפונים בכל מגוון הדעות. אין זה שלום של טיוח והעלמת ההבדלים. שלום מסוג כזה הוא מסוכן ועלול לגרום לעיכובים בהתפתחות העולם. וכבר נאמר: "קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה" (בבא בתרא כא/א) – ללא ניגודים אין התקדמות. השלום האלוקי, הוא שלום של אחדות הבאה שלא מתוך אחידות…
כזו גם הייתה מדת השלום של אהרון שקיבלה ביטוי באופן סמלי בדרך העלאת הנרות. הנרות מייצגים אידיאות שונות בעם ישראל, וכך מסביר הרב קוק את עניינם של נרות החנוכה:
"החנוכה… מציירת את כל המאורות שצריכים להאיר באומה, אור התורה, אור הנבואה, אור החכמה, אור הצדק, אור הגבורה, אור השמחה, אור החסד, אור האהבה וכיוצא בזה… נראים לנו האורות הרבים בפרטיותם כאילו הם דברים נפרדים, וצריכים הם לפעמים להיות עומדים בפירודם, כדי שלא תמחה צורת כל אחד מהם…ולפעמים הפירודים מביאים גם כן סכסוכי דעות…אמנם מתוך שכל אחד מתגדר להגביר ולהאדיר את הצד הטוב שנפשו נוטה אליו, הכלל מתבנה, והשכלולים מתרבים…" (עולת ראי"ה א' תל"ה).
תפקידו של אהרון הוא "להעלות את הנרות" – למצוא את זוויות האמת בכל נר ולהעלותם לכוונו של הנר המרכזי – להפכם לנר אחד המאיר באור יקרות – אור לגויים .
"…ועיקר הברכה היא ברכת השלום, והיא תתקים בעתיד בהיות ההכרה ברורה לכל, כי כל המאורות כולם בכל פרטיותם, הכל הם נר אחד" (הרב קוק שם).
זהו שבחו של אהרון שלא שינה. הוא הצליח למצוא את הפן המאחד בין כל האורות השונים, וזאת, בלא ששינה אף לא אחד מהם ובלא שוויתר על צביונו של ולו כוח אחד בעם ישראל.
בזאת ניכר גם כוחו של יוסף הצדיק. על ידי המהלכים שהוא יוזם, מוביל הוא את האחים להגיע לשלום אמת באמצעות ההכרה של כל אחד מהם בחשיבות מקומו של האחר. יוסף מצליח במשימת השלום ברגע שבו יהודה מגלה את ערבותו לבנימין. זה הרגע שבו מבינים בני לאה את נחיצותם של בני רחל.
עם ישראל ידע לעשות זאת בעבר, למשל, כאשר נסללה דרך הממזגת חסידות וליטאיות, ללא הצורך בוויתור על ייחודה של כל דרך, אלא באמצעות השלמה וחיזוק הדדי של השיטות. ידענו בעבר למצוא שלוב של עולם התורה עם עולם העבודה והטבע, שלוב של אמת, של השלמה ולא של פשרה או ויתור על עקרונות – מציאות שלפני כמאה שנה נראתה בלתי אפשרית לחלוטין. כוחות אלו שקיבלנו מאהרן הכהן ממשיכים להתוות את דרכנו עד עצם היום הזה.
הדרך היחידה שבה נוכל לצעוד יחדיו היא רק אם נשכיל להבין שהצדק אינו נחלתו של מחנה אחד בלבד, ובהקבלה, אין דרכו של המחנה האחר שגויה לחלוטין. התמונה מורכבת הרבה יותר מכפי ציור פשטני זה. עלינו לנסות, כמו בעבר, למצוא את נקודות הצדק בכל שיטה ובכל מפלגה – דתיים, חילוניים, ימניים, שמאלניים – ולהרכיב בנין שלם יותר. הסיבה שהאחדות נראית אוטופיה של אחרית הימים, נעוצה בעובדה שכל צד מנסה לשנות את רעהו באופן שידמה לו, במקום לנסות ולבחון מה יכול הוא ללמוד מרעהו. הסוד לאחדות אמיתית נעוץ במציאת האחדות ללא נטייה לשנות את הצד האחר – "להגיד שבחו שלא שינה". כדי להביא לאחדות אמת יש להציב אלטרנטיבה כוללת ועמוקה יותר המחברת את מגוון השיטות ללא ויתור על הצביון המיוחד של כל אחת מהן. כיצד תימצא כיום דרך כזאת, במצב של פערים כה גדולים בין תפיסות העולם השונות?
"ואם תראה סתירה ממושג למושג, בזה תבנה החכמה ביתה, וצריך לעיין בדברים איך למצוא את החוק הפנימי שבמושגים, שבזה יתישרו הדברים ולא יהיו סותרים זה את זה…" (עולת ראי"ה א' של').
אם עדיין לא מצאנו דרך לעשות זאת, כנראה שטרם ירדנו לעומקה של תקופתנו…
זהו סוד העלאת הנרות, כוח האחדות והשלום, אורו של אהרון הכהן, הממשיך ללוות אותנו אורם בנתיב שלהבתם המאירה של נרות החנוכה – "להגיד שבחו שלא שינה"!
מקץ תשע"ו)