לא לדרוך במקום

"לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור"

(אהרן דוד גורדון).

יש מאין.

בתקופות קשות, בהן נדמה שהכל חשוך, עלינו לזכור שלפעמים חושך הוא סימן לאור גדול, ועלינו לרומם את השגותינו כדי לקלוט את האור הגדול שהתקופה מזמנת לנו.

פרשת "וישב"- לשבת או לקום?

נכון שקוראים לפרשה: "וישב", אך כידוע, אנו חיים בעולם המעשה, עולם בו אנו נדרשים להשתנות, לא להיות סטטיים. לא לדרוך במקום.

חז"ל אומרים: "ביקש יעקב לישב בשלווה- קפץ עליו רוגזו של יוסף".

יעקב לא יכול לשבת במקום, הוא צריך ללכת כל הזמן, אפילו שהוא מבוגר ואפילו שהוא עבר חוויות קשות ורבות- הוא צריך להמשיך, כי יש לו מגמה, יש לו כוחות שעליו לממש, לחשוף ולגלות. זהו תפקידו של האדם, זהו תפקידה של האומה הישראלית, להוסיף אור, להוסיף כוחות.

הולך ומוסיף:

בפרשת "וישב" נשאלו האחים על ידי יוסף אחיהם (לפני שהזדהה כאחיהם):

"היש לכם אח או אב"?

ובדרש, ברוח חג החנוכה: לפי מה אתם נוהגים? לפי בית שמאי או לפי בית הלל?

(הקוד הוא: לשיטת בית הלל: אח=יום א'- שמונה נרות, יום ב'- שבעה נרות וכו'.

ולשיטת בית שמאי: הולך ופוחת. יום א'- שמונה נרות, יום ב' -שבעה נרות וכו')

ואז עונים לו האחים:

"יש לנו *אב* זקן". אנו נוהגים לפי שיטת הלל הזקן, אב'- הולך ומוסיף.

מה שנאמר כאן על הגדלת האור בעולם, קשור גם לחג החנוכה, בו אנו מפיצים אור ההולך ומוסיף.

האור הולך וגובר וכך אנו לא נשארים באותו מקום, במצב סטטי, אלא מרבים אור בעולם.

ההתיישבות האמיתית מתרחשת דווקא כשאנו מתקדמים. אז אנו מיושבים, רציניים ואמיתיים. כך אנו מגדירים את עצמנו ואת מהותנו. כשאתה יושב, אתה מתייצב, כי רק אז אנו יכולים לקום וללכת.

חג החנוכה מסמל את המאבק התרבותי שלנו ביוון. אנו מדליקים נר טהור שלא נגעו בו. עלינו לעמוד על עקרונותינו בעוצמה, ורק אז יקוים בנו הפסוק: "יפת אלוהים ליפת וישכון באהלי שם".

יהי רצון שהנסיונות והקשיים (ובתוכם הקורונה…) ילכו ויפחתו עד שייעלמו כליל ולעומתם השמחה והאור ילכו ויגדלו ויתעצמו בחיינו.

שבת שלום וחג אורים שמח.