פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)אמרו חכמים: "דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד" (קהלת יב, יא). "נטועים"- מה נטיעה זו פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין" (חגיגה ג, ע"ב).
ההיקש שבין "פריה ורבייה"– המצווה הראשונה שירדה לעולם ונמנית כבר במעשה בראשית– לדברי תורה, נושא עמו מטען חשוב. כבני האדם, שפרים ורבים בעולם מיום ליום, כך גם דברי תורה. וכשם שאין פרצופיהם של בני האדם הנולדים שווים זה לזה, כך גם דברי תורה.
גם בחלוף אלפי שנים מאז מתן תורה, ממשיכה התורה להתחדש. בכל יום, בכל עת ובכל שעה. בכתב, ובעל פה. ריבואות הפירושים שנאמרו ונכתבו עליה אינם ממצים את העושר הגלום בה. ואף הציווי "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" הולך ומתממש לנגד עינינו.
גם מעיין הספרים החדשים על פרשיות השבוע אינו פוסק, ומימיו נותנים פריים. חלק מן הספרים הם "מאספים לכל המחנות", מלקטים פירושים מדברי קדמונים ומנגישים אותם ללומדים בני ימינו. חלק אחר כולל ספרי פירושים ורעיונות חדשים הנותנים ביטוי לחליפות הזמנים ולמפגש בין יינה הישן והטוב של תורת ישראל לבין המציאות החדשה בת ימינו.
לצד ספריהם של "כלי קודש", "מקצוענים", רבנים ומורי הוראה, חוקרי מקרא ולומדי תורה שעיסוקם בכך, בולטת ומרתקת תופעה של ספרי חידושים ופרשנות הנכתבים על ידי לומדי תורה מן המניין, ההוגים ומשתעשעים בדברי תורה ומחדשים בה.
אחד הבולטים שבספרים אלה הוא ספרו של פרופסור גבריאל איזביצקי, "עצת גבריאל". המחבר, בוגר ישיבת "עץ חיים" במונטרה ו"ברכת משה" במעלה אדומים, מכהן כפרופסור לרפואה באוניברסיטה העברית, מנהל את מכון הריאות בבית החולים "שערי צדק" בירושלים ועושה רוב ימיו בהבאת מרפא ומזור לאלפי חולים. אבל "בין גברא לגברא", תרתי משמע, לבו נטוע בבית המדרש והוא מחדש בתורה.
מטבע הדברים, חידושו העיקרי של הספר הוא בהבנת חלק מפרשיות התורה בהתבוננות מנקודת מבטו של רופא העוסק בהצלת חיי אדם.
כך, למשל, כבר בפרשה הראשונה בתורה הוא מביא את דברי המדרש (בראשית רבה לד, יג) "ואם את דמכם לנפשתיכם אדרש" (בראשית ט, ה)– לרבות החונק את עצמו", ואת דברי הפסיקתא רבתי (שמות כד) המפרש "לא תרצח– לא תתרצח".
לאמור: נטילת חיים אסורה לא רק כלפי אחר אלא גם, ואולי בתחילה, כלפי עצמך. מכאן הלכתו של בעל ספר חסידים האוסר על אדם להכניס עצמו למקום הסכנה. כמומחה לרפואת ריאות, אף מרחיב המחבר דברים בגנות העישון וסכנותיו, ותוהה שמא הגיעה בעת לפסול מעשנים למתן עֵדות כשאר רוצחים?!
אגב עיסוקו בתיאור שבת בראשית, עומד פרופ' איזביצקי על ההבחנה שבין "ויכלו השמים" לבין "וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו". "כילוי" פירושו סיום המלאכה, ברמה הטכנית. לעומת זאת, "שביתה" משמעה "שביתה מוחלטת, גם ממחשבת העבודה".
ביום השבת מצווה אדם לא רק להימנע מעשיית מלאכה, אלא על סילוק כל מחשבות החולין ממוחו. לפי זה, תיאור "שבת וינפש" מכוון לא רק כלפי שביתת הגוף ממלאכה, אלא גם כלפי שביתת הנפש: הסרת כל מחשבות החולין מלבו של אדם.
בדומה לפרשנים אחרים, תוהה המחבר על הציווי שנאמר לנח בסוף ימי המבול: "צא מן התיבה". לשם מה נאמר ציווי זה? וכי יעלה על הדעת שנח יישאר בתיבה עד אחרון ימיו? גם לאחר ששלח את העורב והיונה?
לדידו של בעל "עצת גבריאל", יש כאן לקח לכל אותם הנכנסים אל ה"תיבות" למיניהם, על מנת להישמר מן ה"מבול", מכל אותם פגעים וסכנות שב"חוץ". לאמור: אכן, יש תקופות בחייו של אדם, בעיקר בימי נעוריו, שרצויה בהן הכניסה ל"תיבה", למסגרת חינוכית סוככת ומגוננת. ועם זאת, לאחר שבנה וייצב את קומתו הרוחנית, על האדם "לצאת מן התיבה", אל העולם שבחוץ, על מנת לתקנו ולטייבו. "לימוד תורה שלא נועד להשפיע על הזולת", כותב המחבר, "גם הוא סוג של אנוכיות".
(בראשית תשע"ט)
