ג'רבה, תוניסיה – חלק א

ג'רבה – אי של מסורת

הקהילה בג'רבה היא אחת הקהילות העתיקות בעולם היהודי. היא ידועה כקהילה של כהנים, קיים בה בית הכנסת עתיק יומין, אגדות ומסתורין סובבים את קיומה, אולם יותר מכל, זו קהילה אשר שמרה על עצמה סגורה ומסוגרת מפני המודרניזציה, וכל היהודים בה כיום שומרים על מסורת ישראל סבא בנאמנות, בהקפדה ובמסירות. המבקר בקהילה אשר לא חוותה על גופה עדיין את המשבר שבין המסורת למודרנה, חש כמי שנכנס למנהרת הזמן וחולף מאות שנים לאחור על פני ההיסטוריה היהודית. נדמה שג'רבה היא כיום מעין מעוז למסורות ולמקורות החיים היהודיים באופן אמיתי ואותנטי.
הקהילה היהודית בג'רבה נמצאת באי בים התיכון, ליד חופי צפון אפריקה והיא חלק ממדינת תוניסיה.
למרות שהקהילה נמצאת במדינה מוסלמית, היהודי או הישראלי המבקר בה זוכה לביטחון כפול ומכופל. במשטרה המקומית יש מחלקה מיוחדת אשר תפקידה לשמור על ביטחונם של יהודי המקום ושל המבקרים היהודים. לאורך ימי הביקור בג'רבה התלוו אליי שוטרים חשאיים אשר דאגו להרחיק ממני כל מיני מרעין בישין כדי שאוכל לשוב בשלום לביתי ללא תקריות דיפלומטיות מיותרות.
קהילה עתיקת יומין
מקור היהודים באי ג'רבה הוא ללא ספק עתיק יומין. יש הסוברים שהם הגיעו בתקופת בית ראשון או בית שני. אחרים סבורים שהם נמצאים שם כבר מהתקופה הפניקית ויש הסוברים שהם נמצאים באי מתקופת דוד ויואב בן צרויה.
לפי מסורות יהודי ג'רבה מוצאם של חלק מהיהודים הנמצאים באי משבט זבולון. הדיעה הרווחת היא כי שבט זה השתלט, בראשית התנחלותו, על כל ארץ הצידונים. לפי מסורת זו היהודים הגיעו ביחד עם הפניקים יוצאי הערים צור וצידון שהגיעו באוניות לאזור הקרוי היום תוניסיה.
על פי מסורת יהודי הקהילה, קבוצת כוהנים מבית המקדש בירושלים ייסדו יישוב יהודי בג'רבה מיד לאחר חורבן בית ראשון 586) לפנה"ס) והקימו שם ישוב ובית כנסת.
מבחינה היסטורית נוכחותם של יהודים בג'רבה ודאית לפני למעלה מ- 1000 שנים. בכתבי הגניזה בקהיר מן המאות ה-10 וה-11 נזכרים יהודים מג'רבה. באיגרת המיוחסת לרמב"ם נאמר שיהודי ג'רבה נוהגים בכמה דיני ישראל כקראים ומנהגים אלו נשארו בידם עד עצם היום הזה, גם לאחר שרבנים גזרו איסורים כנגדם.

שופר בערב שבת
המנהגים הקדומים והמיוחדים במינם שיש ליהודי ג'רבה ביחס ליתר קהילות ישראל מהווים גם הם סממן למקורם הקדום. לדוגמא, יהודי ג'רבה נהגו לומר בליל הסדר את "הקידוש הארוך" שחובר ע"י רבי סעדיה גאון ולא את הקידוש המקובל אצל שאר העדות. מנהגי ההפטרות של יהודי ג'רבה הם ייחודיים והם יודעים לספר שהמנהגים הובאו לפתחו של רבי יוסף קארו והוא פסק: "מכיוון שישוב ג'רבה הוא מלפני החורבן אין לשנות ממה שקבעו ראשונים".
המנהג העתיק של תקיעת שופר בערב שבת מלמד על מקורה העתיק של הקהילה ועל מנהגיה הנמשכים עוד מתקופת הבית. ביקרתי בקהילות רבות בעולם בערב שבת, אולם בג'רבה זכיתי להפתעה וחוויה מיוחדת בערב שבת בין השמשות. עוד בשעות הצהריים, בפוסעי בשכונה היהודית עברתי בין הבתים וראיתי את ההתרגשות וההכנה לקראת שבת. אחד היהודים אמר לי: ריבי, אם באת מירושלים לשהות בשבת בג'רבה, אתה מוכרח לראות את מנהגנו לתקוע בשופר בערב שבת כהכנה לבוא המשיח. ואכן, בשעה היעודה ניצבתי על גג אחד הבתים הגבוהים בחרא כבירא (הרובע הגדול) ובדיוק של שעון שוויצרי, עלה על הגג היהודי הממונה על תקיעת שופר. הוא תקע 9 קולות פעמיים לארבע כנפות תבל כדי להכריז על כניסת שבת והימנעות ממלאכה. לדעתי, ג'רבה היא אחד המקומות היחידים בעולם היהודי, אם לא היחיד, השומר על מנהג זה של תקיעת שופר בערב שבת.

עיר של כוהנים
לאורך מאות שנים יהודים גרו בג'רבה בשתי שכונות בלבד. חרא כבירא (הרובע הגדול) וחרא זרירא, (הרובע הקטן). שכונות אלו מרוחקות אחת מהשנייה 8 קילומטר ותמיד רק יהודים התגוררו בהן, ומעולם לא נמצא יהודי אשר יצא מרובעים אלו. בין השכונות היהודיות היה קשר, אבל כל שכונה דאגה באופן עצמאי להתנהלותה מבחינה דתית וחברתית, עד אשר הייתה תקנה שאין רבני שכונה אחת יכולים להתערב בעניינה של השכונה היהודית השניה.
למרות שג'רבה ידועה בעולם היהודי כקהילה שכולה כוהנים, חשוב להבהיר שהכוהנים ישבו באחת השכונות היהודיות בלבד, בחרא זרירא, ובחרא כבירא ישבו ישראלים בלבד. במשך השנים התערבו אלו באלו, אבל במקור היו אלו 2 קהילות נפרדות. פרט זה חשוב שכן לעיתים בטעות מייחסים את כל יהודי ג'רבה להיותם צאצאי כוהנים, ולא היא.

אומרים לא למודרנה
אחת מפרשיות הדרכים המשמעותיות בהיסטוריה של הקהילה היהודית בג'רבה הוא הניסיון שנעשה לפתוח בית ספר ללימודי חול של ארגון "כל ישראל חברים" (כי"ח) בשנת 1878 שנתקל בהתנגדות גורפת. היהודים במקום פשוט לא פקדו את בית הספר. היהודים בג'רבה לא רצו לעבור תהליכי מודרניזציה. הם ביקשו לא להתנתק מהעולם הישן שבו לדת היה מקום מרכזי. הם הבינו שלימוד השפה הצרפתית איננו רק כלי להשתלבות בכלכלה המודרנית, אלא הוא יכול להוות גורם ליצירת קשר עם האוכלוסייה הלא יהודית ולשמש כמזרז להתערבות והתבוללות חברתית ודתית.
מבלי להתייחס לשילוב ערכי המודרנה בחיי היהודים בעת החדשה, ניתן לומר בביטחון שבני הקהילה בג'רבה שמרו על אחדותם ואחידותם כיוון שלא יצרו מפגש משמעותי עם המודרנה. יתכן ובכך הם מהווים מעין "מוצג מוזיאוני" נדיר בעולם היהודי, אשר נשמר בתנאי מעבדה ללא השפעות של גורמי חוץ. בעת שבתוניס ההשכלה והמודרנה כבשו להן מקום של כבוד בחברה היהודית, הלכה והתרחבה בג'רבה שכבה של תלמידי חכמים ולימוד התורה והדת היו במרכז החיים הקהילתיים.
(בראשית תשע"ט)