שלוניקי

קהילת שלוניקי – עיר ואם בישראל
הקהילה היהודית בשלוניקי הייתה ידועה כ"עיר ואם בישראל". בסוף ימי בית שני כבר הייתה קהילה יהודית בשלוניקי ויש דעות שישבו בה יהודים כבר מהמאה השנייה לפנה"ס. יהודים רבים הגיעו אליה מגרמניה, צרפת ואיטליה (1394). לאחר גירוש ספרד בשנת 1492 הגיע גל נוסף של יהודים שברחו מספרד בעקבות צו הגירוש והיוו את רובה של הקהילה. במאה ה-16 הגיעו אליה אנוסים מספרד ופורטוגל שחזרו ליהדותם. בתקופה זו היו בעיר יותר מ-40 בתי כנסיות.

ב-1912 ישבו בשלוניקי 80,000 יהודים, רוב האוכלוסייה של העיר. מאות שנים היו יהודים רבים בעיר שפיתחו אותה מבחינת מסחר, תעשייה ובנקאות. כיוון שיהודים רבים עסקו במסחר, עבודה בנמל ובתי מלאכה, הנמל של העיר שבת בשבת ובחגי ישראל מכל מלאכה.
כיום, בעיקר בגלל השואה, המספרים השתנו. נותרו ביוון – כ-3.000 יהודים באתונה, כ-1.000 יהודים בשלוניקי, 500 יהודים בלריסה ועוד בודדים בערים נוספות.

בין גירוש ספרד לשואת יהודי אירופה
הקהילה היהודית בשלוניקי היא כיום קהילה קטנה שעדיין חיה בטראומה. מצד אחד, הם עדיין חיים את גירוש ספרד כחלק מהזיכרון הקולקטיבי של הקהילה ומאידך גיסא, שואת יהודי אירופה לא פסחה גם עליהם והשאירה בהם את חותמה. נדמה שאחד ממאפייני הקהילה הוא שהיא חיה במתח מסוים בין היותה קהילה "ספרדית" במובן המקורי, קהילה שהוגלתה מספרד ופורטוגל, לבין היותה אחת הקהילות הספרדיות היחידות שחבריה נרצחו בשואה עד כדי שכמעט לא נשאר שריד ופליט ממנה.
בפברואר 1943 נגזרו גזירות אנטישמיות על ידי הנאצים והוקם גטו בעיר. בחודש מרץ החלו מסעות יהודי שלוניקי לפולין לאושוויץ ובירקנאו, ו-90% מבני הקהילה לא חזרו משם.
כשמדברים עם בני הקהילה יש תחושה שההיסטוריה הרחוקה של ספרד וההיסטוריה הקרובה של גרמניה, השאירו בה את אותותיהם ומשמשים בה בערבוביה בזהותה היהודית. הזהות של בני שלוניקי מורכבת "מ-500 שנה ועוד 60 שנה", כפי שאמרה לי אריקה פרחיה זמור, מנהלת המוזיאון היהודי בשלוניקי.

על פלאי הלאדינו בשלוניקי
אחת ההוכחות לשמירת המסורת הספרדית לאורך השנים היא ללא ספק השמירה על השפה הייחודית ליהודי ספרד, הלאדינו. באופן כמעט ניסי יהודי שלוניקי המשיכו לדבר בינם לבין עצמם לאדינו. במשך 500 שנה, השפה השתמרה עם ניביה המיוחדים והזכירה ליהודים בעיר מהיכן באו. השפה השתמרה מכיוון שכל החיים היהודיים בשלוניקי התנהלו בלאדינו. לא היו ליהודים חברים לא יהודים, אלא רק יהודים דוברי לאדינו.
כיום השפה נמצאת בתהליך של שכחה. הצעירים לא למדו לדבר לאדינו ולא רואים בכך ערך. בני הקהילה טוענים שהשואה הייתה קו פרשת המים, לאחריה פסקו לדבר לאדינו בבית ובקהילה. יש אומרים שזאת בגלל שניצולי השואה לא רצו שבניהם ימשיכו לחיות בגטו היהודי וכן בגלל שבשואה נרצחו כל המבוגרים נעלם הזיכרון של ספרד והשפה.
נשיא הקהילה, מר דוד שלתיאל, בן למשפחה של מגורשי ספרד שהגיעו לשלוניקי מפורטוגל לפני 500 שנה, וכל בני משפחתו נספו בשואה, היטיב להסביר את המבנה הייחודי של הזהות של יהודי שלוניקי: "ספרד – זה חלק מהמסורת, שואה – זה חלק מהזהות. ספרד – זה אני והשואה היא בתוכנו, בחיינו".

קהילת שלוניקי כיום
קהילת שלוניקי כיום עדיין חיה מתוך נוסטלגיה לעברה המפואר, אולם דור הצעירים כבר "התייוון" ורואה עצמו כחלק מהחברה היוונית. הצעירים אינם דוברים לאדינו, הם לא חיים בקהילה היהודית הסגורה, וחוץ מאכילת המאכלים המסורתיים הספרדיים, לא רואים עצמם כממשיכי דרכם של דור גולי ספרד.

כיום יש בקהילה שלושה בתי כנסת; בית הכנסת "יד לזיכרון", בית כנסת הגדול- "מונסטידליס" ובית כנסת קטן בבית האבות היהודי. תפילות מתקיימות מידי יום והקהילה דואגת שיהיה מניין ע"י תשלום שכר למספר אנשים.
הקהילה מחזיקה בית אבות שהמקווה הקהילתי נמצא בקומת הקרקע שלו.
בקהילה שני רבנים, שחיטה מקומית, אטליז כשר ופעולות תרבות לצעירים ומבוגרים כדי לשמור אותם סביב הקהילה.
מספר היהודים המועט בשלוניקי וההתבוללות הגוברת, גרמו לנשיא הקהילה, מר שלתיאל, להציע פתרון יצירתי – כל זוג צעיר שמתחתן ומוכן ללדת ילדים (דבר שאינו כל כך נפוץ באירופה בכלל וביוון בפרט) יקבל 3,000 יורו עבור כל ילד למשך 3 שנים. עד כה לא נרשמו מועמדים רבים לקבל את סל ה"ביטוח הקהילתי" שמציע נשיא הקהילה, אולם עדיין לא אבדה תקוותנו ששלוניקי תשוב להיות עיר ואם בישראל.
(בשלח תשעט)