איזקסון מירון ח. (סופר ומשורר)אנו מקנים, בדרך כלל בצדק, משמעות רבה לקביעת שם למקומות. בין השאר אין כמעט הנצחה מוצלחת יותר לאדם או לאירוע מכונן מאשר שם של ישוב או רחוב. ממילא סביר שאנשים רבים יהיו חשופים לשם שנקבע, וחלקם אף יתעניינו במהלך הזמן במקורו של השם.
לעיתים אנו מוצאים בתורה שמות הקרויים גם על שם עתידם. כך נמצא כנראה בפרשת "לך לך", בפרק י"ד פסוק ז: "וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש ויכו את כל שדה העמלקי, וגם את האמורי היושב בחצצון תמר". אומר רש"י במקום: "על שם העתיד שעתִידִין משה ואהרן להישפט שם על עסקי אותו העין, והם מי מריבה. ואונקלוס תרגמו כפשוטו, מקום שהיו בני המדינה מתקבצים שם לכל משפט". שתי האפשרויות הפרשניות המועלות כאן מעניינות ביותר. שתיהן קושרות פעולה משפטית עם שמו של מקום.
האפשרות הראשונה מתייחסת למקרה עתידי, ובמובן זה מבטאת את אחת הפליאות שבתורה ובעברית שעל-פיה הזמנים הרבה יותר גמישים ממה שנדמה לנו. גם במובן זה התפיסה המודרנית ביותר קרובה לתחושת התורה, ודי אם נזכיר את התובנה של שיטת איינשטיין, אשר לפיה אִם לכאורה עוברים את מהירות האור, הזמן פונה לאחור (בתאוריה). גם המחשבה לפיה אירועים מגיעים למקומות בתבל בזמנים שונים לפי מהירותו של האור והמרחק המדובר, נותנת לנו תחושה של עבר, הווה ועתיד מורכבים ומשולבים. ומבחינה לשונית ידוע לנו שהפְעלים בעברית יכולים בקלות "לטוס" מלשון עבר ללשון עתיד על ידי תוספת של האות ו' כשהיא מנוקדת בשווא. בכך יש ביטוי עמוק לתודעה האנושית אשר בקרבה הזיכרונות מהעבר, המודעות של ההווה, והציפיה לעתיד נמהלים גם בנפרד וגם יחדו.
החלום הוא אולי הדוגמא השכיחה ביותר לערבוב זה ולדקוּת ההפרדה שבין הזמנים. מובן שבפסוק שלפנינו העניין "המשפטי" כה יסודי ועמוק, עד שלכאורה מלכתחילה האתר המדובר מייצג את עולם הדין והמשפט. גם הפעלים הקודמים "וישובו ויבואו" משרים תחושה של הליך נמשך, כדרכו של הליך בבית דין. "עין המשפט" הוא גם סוג של מקור שממנו נובע כמעיין המשפט, ואולי לא בעלמא דווקא העמלקי (המבטא את האיום המלא על עולם הצדק והמשפט) מוזכר כאן.
אפשר לענ"ד למצוא ענין לא פחות מכך בשם מקום אחר ולכאורה "תמים" המוזכר בפרשה. אברהם יוצא לאחר מלחמה זאת להציל את אחיינו. כשהוא מגיע לאזורו של האויב נאמר בפסוק ט"ו: "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם, וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק". רש"י במקום אומר: אין מקום ששמו חובה ודן קורא חובה על שם עבודת אלילים שעתידה להיות שם". גם כאן מקום נקרא על שם עתידו, וגם כאן הדבר קשור בשאלה אמונית ומוסרית. אולם, לכך אבקש להוסיף שהמילה 'חובה' ראויה להופיע כאן מפני עצם פעולתו של אברהם אבינו. מבחינתו, פעולת ההצלה שלו היא חובה המוטלת עליו.
מתחילת הדרך המשותפת של הדוד והאחיין אברהם אבינו נוהג באחריות רבה כלפיו. כשאין כבר אפשרות לישיבתם המשותפת הוא מציע דרך של חסד כלפי לוט כדי שיפרדו בשלום. גם שהותו של לוט בסדום אינה מסכלת את האחריות שהוא חש כלפיו. המקום הזה נקרא בשם "חובה" כיון שאברהם אבינו מביא לעולמנו את החובה ואת החסד בשזירה עברית מיוחדת.
לפעולה הצבאית של השחרור הוא יוצא כביטוי ברור לאמונתו כולל בהקשרה המשפחתי. שמות אישים ומקומות, בעיקר בתורה, צופנים בתוכם עולם התרחשות ערכי עמוק ומרתק. זמנים ופעולות ממשיכים להתרחש במסגרת השֵם הזה.
