ר' שלוימל'ה

באחד מביקוריי בניו יורק, ביקשתי להתאוורר ממירוץ העיר הגדולה. הלכתי לטייל בקצה ברוקלין, ליד הים, מקום שממנו נשקפת "כרך הגדול של רומי", הלוא היא מנהטן האדירה. והמקום- מזכיר את תל אביב; 'היפסטרים' וזוגות המטיילים כשקולר כלבם בידם, על הספסלים יושבים אנשים מהורהרים, ואין מצוי שם מראה יהודי כלל. לפתע ראיתי זוג חסידי, וניגשתי להגיד 'שלום עליכם'. כיון שאינני מבני קהילתם, הרגישו בנוח לדבר איתי דברים שבליבם. בתוך כך סיפר לי האברך החביב, שבימי בחרותו נסע עם אביו לבקר בירושלים, ויום אחד כשירד ללובי המלון, ראה את ר' שלוימל'ה מנגן, כאשר סביבו מקובצים בני ובנות ישראל. התיישב ידידנו, ברצונו להתבשם מהאווירה. קרא לו ר' שלמה ולחש: "מה שאני עושה פה, זה לא בשביל בחור חסידי שכמותך…".
ענה לו מיודענו, שלא הגיע במיוחד להופעה, אלא אורח הוא במלון עם אביו, והניחו ר' שלמה להישאר איתם.
לאחר כמה שנים, נכנס מיודענו לחנות המוכרת ספרים נדירים, בתוככי בורו פארק. לאחר כמה דקות נכנס שם לפתע ר' שלמה, ומיד ניגש אליו באהבה: "שלום עליכם אחי היקר, מה שלומך? זכור לי אתה מאותו המלון, כשניסיתי לשדלך לעזוב את המקום".
מן הסתם ראה רבי שלמה רבבות אנשים באותן שנים שחלפו, ומה רב כוחה של אהבה שאינה משועבדת למגבלות השכחה, המקום, והזמן…
נזכרתי, כי היארצייט יחול השבוע.
***
אתה בטח לא זוכר כבר את הביזיונות שהיו מנת חלקך פה בעולם. רק שתדע שכיום, אפילו כשאני מגיע להופיע בישיבה של סאטמר בניו יורק, כולם מבקשים לנגן את הניגונים שלך.
היית מאמין, ר' שלמה?
בכל מקום היום מדברים את הדיבור שלך, מחפשים את התדר שאתה הבאת לעולם.
כולם מבקשים דיבורים שיגיעו אל הלב, אל הנשמה. גם במקומות שזו מעולם לא היתה ה"שפה"…
ואני כל הזמן חושב- איך היה העולם נראה לפני זה, ומי התחיל עם זה…
בכל מקום בעולם בו ביקרתי, אנשים יושבים ל"זיצים", שרים ביחד, ומבקשים אהבה.
מוצאי שבת באפסטייט ניו יורק, ליל שישי בשווייץ,
או סתם יום חול בלוס אנג'לס.
חסידים, מודרניים, דתיים, חילונים.
במעגלי שירה בכיכר הבימה בתל אביב, יושבים כל המי ומי ושרים את "שובי נפשי" שלך.
בפסטיבלים, בישיבות קדושות. איפה לא.
ובירושלים… כל אבן בכותל שרה בליל שבת את ה"מזמור לדוד" שלך.
דווקא עכשיו אתה כל כך חסר. כי כשמשהו נהיה טרנד, הוא לפעמים מאבד את העומק, את הנשמה. ואתה הרי לא הכרת את הטרנד שנקרא 'קרליבך', נכון? אז איפה האותנטיות שלך? היכולת לחבק יהודי עזוב ברחוב, גם כזה שכולם מתרחקים ממנו. הכסף שחילקת בלילה להומלסים בפארקים, ללא הבדל בין גזע לגזע, והיו הרבה "הייליגע גויים" שנהנו ממתת ידך.
כשאני הולך ברחובות של מנהטן אני איכשהו תמיד חושב עליך.
אבל, תשמע את הדבר האמתי. פעם, כשעוד הייתי "מחנך", הייתי מסתגר בהפסקות עם קפה בחדר מורים.
היה לי קשה להתייחס לכל פנייה של ילד, בדקות המועטות שהיו לי בכדי לנשום בין שיעור לשיעור, והנחתי שהמורה התורן יטפל במה שצריך…
כל זה השתנה אחרי שקראתי עליך.
מאז שהגיע אלי הספר "הרבי מקרן הרחוב" נכנסה בי רוח חדשה.
בכל פעם שהיה ניגש ילד, ובאתי 'לנפנף' אותו, משום מקום פתאום עלתה בי דמותך, ומיד פניתי אליו באהבה כנה ובסבלנות.
אז אצלי עשית שינוי.
ואולי עוד ילד קיבל יחס, בהשראתך.
ובמשך הזמן, אני לפעמים אפילו מצליח לראות בעיניים של ה"מבוגרים" את הילד הקטן הזה, שמבקש מקום בעולם…
שלמה, אני לא יודע אם אני יכול להגיד שאתה הרב שלי, או המורה הרוחני שלי. אבל אתה חבר. חבר אמתי. ואני לא יודע אם יש יותר גבוה מזה…
אז היה שלום, חבר.
נתראה יום אחד, בירושלים עיר הקודש.
(לך לך תשע"ט)