הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בפרשתנו מבקש אברהם את אליעזר לצאת ולאתר בת זוג מתאימה עבור בנו יצחק (בראשית כד ב-ד). בחירת בת זוג היא אחת הבחירות המכריעות בחייו של אדם. הזוגיות משפיעה על כל תחומי החיים ועל עתיד המשפחה. על כן, זהותם של בן או בת הזוג; השקפת עולמם, מידותיהם ואישיותם הינם גורם המשפיע באופן מכריע על עתיד המשפחה (ראו רבנו בחיי שם פס' ג').
בבניית הבית של יצחק עם בת זוגו תלויה גם הרציפות וההמשכיות של המפעל הרוחני המהפכני שהתחיל אברהם. אם בת הזוג לא מתאימה לכך, כל ההישגים הרוחניים של אברהם עלולים לרדת לטמיון.
התורה נותנת משקל רב למערכת יחסים טובה בין בני הזוג. לאהבה- "והיא חברתך ואשת בריתך" (מלאכי ב יד) ולשלום בית, ואף נתנה לכך עדיפות הלכתית: "גדול שלום, ששם הגדול שנכתב בקדושה, אמר הקב"ה ימחה במים, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו (ויק"ר ט, ט, וכן לגבי נר שבת, שבת כג ב). הברכה השביעית לבני הזוג בשבע הברכות: "אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רנה דיצה וחדוה אהבה ואחוה ושלום ורעות". היעדר 'שלום בית' הינו עילה לגיטימית לכפיית בני הזוג לגירושין ('חיים ושלום' לר"ח פלאג'י ח"ב, סי' קי"ב. וכן בשו"ת אגר"מ יו"ד ח"ד סי' ט"ז אות ב').
אולם התורה רואה את החשיבות של בנין הבית הרבה מעבר למסגרת שמעגנת את היחסים בין בני הזוג, כמולקולת היסוד של העם, כמסגרת שאין לה תחליף, שממנה נמשכת ההמשכיות של העם. נישואין הם החיבור המשלים בין ההווה הזמני והמתכלה לבין ההמשכיות והנצח, לדורות הבאים.
לאחרונה עמדה על סדר היום הציבורי חתונתם של מגישת טלוויזיה פופולרית ממוצא מוסלמי ושחקן יהודי. דוברים בעלי השקפת עולם דתית ומסורתית הסתייגו באופן החלטי וחד-משמעי מנישואי התערובת האסורים על פי ההלכה. רובם, גם אלה הלא רהוטים שביניהם, עשו זאת בלשון עדינה ולא מתלהמת. דוברים בעלי השקפת עולם לאומית לא דתית, גם הם הביעו התנגדותם לנישואי תערובת מתוך דאגה לעתיד העם היהודי ולשרידותו, מתוך רצון לשמר את העם היהודי מ'השואה הלבנה' של ההתבוללות ומההיקפים העצומים של 'נישואי התערובת'. יש מי שאף חישב בכלים דמוגרפיים שאחר מלחמת העולם השניה עם ישראל איבד יותר אנשים כתוצאה מהתבוללות, מאשר אלו שנרצחו, ל"ע בשואה.
מנגד, שדרנים ודוברים בעלי השקפת עולם ליברלית חילונית ברכו על 'מימוש האהבה' חוצת הגבולות בין אנשים שונים ש'נשמעים ל'צו אהבתם', לרגש האהבה האישי הפנימי. לאלה 'שמצאו אהבה' ואינם מתחשבים בשום מחויבות מסוג אחר. חלק מהם, כנושאי הדגל של 'הנאורות' כינו בבוז את המתנגדים ל'נישואי התערובת' כ'חשוכים' ו'גזענים' וניצלו את המיקרופון הציבורי כדי לברך ולאחל את איחוליהם לזוג המפורסם. החתן עצמו הגיב למבקרים: "האהבה ניצחה!".
בשיח הציבורי השטחי הקיים בתקשורת, המרדד כל שיח ל'רעים וטובים', ביטויי אהבה ורגש אנושיים מגייסים בקלות את האמפתיה האנושית ואת ההשתתפות בשמחה, בקרב העומדים מן הצד. הם לבטח 'הטובים' בסיפור, שמעמידים את המבקרים המצביעים על צדדים שאינם משמחים כל כך במקום של 'הרעים', אלה שאינם מבינים, אינם אמפתיים ו'מקלקלים את החגיגה'. ברוח ה'פוסט מודרנית', מי שמעלה טענה שנשמעת לאוזן הליברלית כשיפוטית- ידו על התחתונה. בכך הם מצליחים להביך את מי שעמדתו היא נגד 'נישואי תערובת', מסיבות אידאולוגיות וערכיות, בכלל, ובמקרה זה בפרט. שכן, מי רוצה להיות במקום של 'הרעים'?!
לאלה אנו מבקשים לומר ש'בנין בית' אינו רק רומנטיקה. זוהי 'אחריות'. על בני התא המשפחתי, על בני הזוג וצאצאיהם, על מה שהם מנחילים לצאצאיהם, מבחינה רגשית ופסיכולוגית, ועל הזהות הברורה והערכים.
יש אמנם כאלה שהשקפתם הליברלית החילונית מערערת על מעמדה של המשפחה והצורך שבה. לאלה נאמר ש'אהבה' ללא אחריות, עלולה להישחק (יעידו על כך היקפי הגירושין העצומים, בקרב בני זוג שאהבו זה את זה בתחילת הדרך), וההמשכיות של המשפחה ומורשתה נותרת לנצח.
(חיי שרה תשע"ט)
