מהמשפחה ללאום – שבת הארגון

גרעין קיומו של האדם הוא המשפחה. בגרעין הזה מתרחשות כל התנועות החברתיות האפשריות – בזעיר אנפין. אפילו בספר בראשית לבדו אנו רואים את ההולדה והגידול; את היחסים המורכבים: בין בעל לאשתו, בין הורים לילדים, בין אחים; את הצללים – מעשה סדום ודינה, מעשה פוטיפר, מעשה בני נוח, מעשי פרעה ואבימלך; את הפילוגים והאיחודים; את הקנאה והמאבק; את בניית השושלת, הברית, ההמשכיות והמגע בנצח – כל אלה הם המיקרוקוסמוס של המערכות השונות שהאדם חי בהם.
שכן, המשפחה היא גרעין היסוד, שממנו צומחת מערכת הולכת ומתרחבת. מהמשפחה המצומצמת למשפחה המורחבת; מהמשפחה המורחבת – לקהילה, למקום המגורים, לסביבה; מהקהילה ומקום המגורים – למערכות הסובבות את האדם במדיה החברתית; משם – למערכות היותר רחבות: הישיבה, בתי המדרש לבנים ולבנות, וכדו'; משם לתנועה שהאדם חי בתורה: הציונות הדתית, חברות אחרות; משם למדינה; משם – לעם כולו; משם לתרבות האוניברסלית, ואולי אף ליקום כולו. בכל אלה שוכנים בהרחבה כל היסודות שנמצאים בזעיר-אנפין במשפחה. גם יש נמצאות העצמה והחלשה כאחד; מערכת אוהבת ותומכת ומערכת מסוכסכת ומפולגת כאחד; אורות וצללים.
משעה שאדם מבין זאת הוא מודע לכך שעומדות בפניו דרכים הרבה, אך הן מתנקזות לשתי אפשרויות: ראשונה בהן היא לעסוק בפירוק המסגרות האלה, בשל הקשיים, הצללים, הבעיות שהן מעוררות. אפשרות זו היא חלק מתרבות שאנו חיים בתוכה, שמבחינה היטב בבעיות ומעניקה להן את זכות ההכרעה וההובלה. שניה בהן, בה בחרה התנועה כמו קבוצות רבות אחרות באומה – להשקיע בתיקון, במיתוק, בהתקשרות, באורות שיש במשפחה ובקהילה, במדינה ובעם, ביהדות ובאנושות, בדרכים רבות המבקשות לחבר את כולנו, כי "כולנו בני אב אחד נחנו".
שפת המיתוק מחייבת לשון רכה שוברת גרם; היא מחייבת יכולת הכלה והתקשרות, ביחד עם שמירת זהות והעמקת השורשים; היא מחייבת אמונה עמוקה ש"…סימן רע הוא למפלגה אם היא חושבת שרק עמה הוא מקור חיים, של כל החכמה וכל היושר, וכל זולתה הכל הבל ורעות רוח" (איגרת יח); היא היכולת לדון את חברו לכף זכות, ולבקש את טובתו של האחר. היא מחייבת אימוץ דרכים שמקורן בשפת הייעוץ הזוגי – גם לתנועות הלאומיות: לדעת לדבר דיבור לא אלים, המבסס רצון להתקשרות משותפת, ואינו מעליב ופוגע; לדעת להקשיב למה שהאחר אומר, ועוד יותר – למה שנמצא בין השורות של דבריו והוא אינו אומר אותו; לראות את הקיום כמשימה משותפת, ולא חס ושלום כשדה מאבק על אינטרסים וכוחנות; להעמיד את עצמך במקומו של האחר, ללמוד את הדרך בה הוא רואה את המציאות שנוצרה, לבחון מה ניתן לעשות כדי להתקרב ולממש את הקיום המשותף.
וכל זאת, כאמור, מתפתח משלב לשלב. ולוואי וחודש הארגון אכן יטמיע בנו את חיזוקה וביצורה של קדושת המשפחה, על כל מערכת הקשרים המסועפת שהיא יוצרת, ועל החיבור לאור שבה והתמודדות עם הצללים. ומשם נלמד לעשות זאת בכל מערכת חברתית הולכת וצומחת, למן המצומצמת ביותר, ועד לרחבה ביותר. אלו הכלים המיוחדים שמאפשרים למצות מההתקשרות הזו את הקדושה שבה ואת העונג, את הפיתוח ואת החיבור, את היציאה מהאגואיסטיות ואת המבט הרחב כולו.
(ויצא תשע"ט)