הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"ולא יכלו דברו לשלום" – הוביל לרצון להרוג את יוסף, ולמכירתו למצרים. במקום בו לא מתרחש דיבור כן ואמיתי בין אחים – הופכת האילמות ההדדית לאלימות. שכן דיבור בין שני צדדים חושף שלושה דברים עיקריים לכינונה של חברה. ראשון בהם הוא עצם ההכרה כי "אנשים אחים אנחנו", ועל אף כל חילוקי הדעות, אנו יונקים משורש משותף, ומקיימים בתוכנו קשר עמוק וייחודי, העומד בבסיס כל עניין אחר. משפחה לא בוחרים ולא מחליפים.
שני בהם הוא החשיפה של ריבוי נקודות ההסכמה, שנוצרים מכוח הדיוק הדדי. מתברר למדברים ביניהם כי יסודות הקיום אינם בינאריים, וכי המגרות שאליהן באופן אוטומטי אנחנו מכניסים את העמדות השונות ואת האנשים השונים – למעשה לא קיימות. לא כל האוחז בעמדה מסוימת בתחום אחד מאמץ את כל מה שסובר אדם אחר האוחז בנושא זה באותה עמדה. המדברים ביניהם מגלים שהם חולקים הרבה מאוד מערכיהם, והדבר עצמו ממוטט את חומת השנאה ואת תנועת הביטול ההדדי.
ושלישי בהם הוא הגילוי הפנימי שהאמת אינה נמצאת במקום אחד. דבריו הידועים של הרב קוק זצ"ל "סימן רע הוא למפלגה אם היא חושבת שרק עמה הוא מקור חיים, של כל החכמה וכל היושר, וכל זולתה הכל הבל ורעות רוח" (איגרת יח) מחוללים שינוי. אדם מגלה כי בשעה שהוא עוסק בשיח עם החולק עליו נולדות אפשרויות שונות. כבר כתב החת"ם סופר: "אך יהיה הויכוח להעמיד סברתי ודעתי על פי שכלי, באופן מה שחברי טען נגדי אראה במחשבתי אם כנים דבריו אחזור בי ואם לא נראים לי דבריו אני עומד על דעתי…" (שו"ת או"ח רח), לאמור: לעתים המפגש עם הצד השני מעצים בי את אמונתי בדרכי, שכן אמונתי עמדה במבחן הויכוח והמחלוקת. לעתים מתחולל בדיוק ההפך, ומתברר לאדם שדווקא יש בדברי השני נקודות אמת, המחייבות אותו לאמץ אותן, ולהפוך את עולמו לעמוק יותר ומורכב יותר.
אנחנו בסכנה. השיח המתחולל כיום הוא בעיקר שיח חוסר האמון. כשמנתחים את הדיונים השונים חושפים כי כמעט ולא נאמר בהם דבר לגופו של עניין. רוב הטיעונים הם טיעונים השוללים את אמינות הצד השני; הטוענים כלפיו כי מגמותיו האמתיות מוסתרות; ה'חושפים' כי הוא כנראה מקבל מימון מקרן זו או אחרת ועל כן עמדותיו נמכרו למטרות התת-קרקעיות של ראשי הקרן וכדו'. המתווכחים ביניהם אינם עוסקים כלל בהאזנה, אלא בניסיון מתמיד להגחיך את עמדות הצד השני, ולהפוך אותן לקריקטורה. העמדות הופכות להיות מקוטבות, והתייחסות לסוגיה כאל נושא עמוק שיש בו צדדים שונים – נתפסת כחולשה. זהו מצב בו לא יכולים עוד לדבר לשלום. זהו מצב שבו השיח הופך בינארי – "הלנו אתה אם לצרנו", והוא מייצר שנאה, שהמרחק ממנה למכירת אחים קצר מידי.
פרשת השבוע מהווה קריאה גדולה לשוב לנהוג כאחים. חלוקים – אך אחים. להכיר בכך שאין האמת יכולה להתכנס לתוך ד' אמות של דעה אחת בלבד, ושדווקא מתוך השיח המקשיב צומחות הטובות הגדולות: אנשים אחים מתחברים ומדברים לשלום, ועושרו הרוחני של כל צד מתרחב דווקא מכוח המפגש שלו עם עמדות אחרות.
(וישב תשע"ט)
