ביוש, שיימינג, הוא פרסום התנהגות שלילית של אדם או מותג על מנת לביישו. בימינו אמצעי נפוץ לביוש הוא האינטרנט והרשתות החברתיות.
בכמה מקומות בתלמוד מופיע מאמרו של רבי שמעון בר יוחאי: "נוח לו לאדם שיפיל את עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. מנלן (מהיכן למדו)? מתמר, שנאמר 'הִיא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא…'" (סוטה י' ע"ב). ופרש"י: "ואילו בהדיא לא אמרה אלו הסימנים של יהודה הם ולו אני הרה, אלא לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, אם יודה יודה ואם לאו אשרף, ולא אלבין פניו". עד כדי כך החמירו חכמים בעניין זה, עד שאמרו: "המלבין פני חברו אין לו חלק לעולם הבא" (אבות פ"ג, י"א). ועוד אמרו "תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים. אמר ליה: שפיר קא אמרת, דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא (הסומק מתחלף בחיוורון, ונראה כמי שאזל דמו)" (בבא מציעא נ"ח ע"ב).
התוספות התקשו מדוע לא נאמר דין זה בכלל העבירות בהן יש דין "יהרג ואל יעבור", ותירצו: "משום דעבירת הלבנת פנים אינה מפורשת בתורה, ולא נקט אלא עבירות המפורשות" (סוטה י' ע"ב, ד"ה "נוח"). מפשט דברי התוספות משמע שהלבנת פנים היא כשפיכות דמים ממש, ולכן יש למסור עצמו למיתה כדי שלא לבייש וכן אמנם נקט להלכה רבי יעקב עטלינגר [רבה של אלטונה בגרמניה, נפטר תרל"א] (שו"ת בנין ציון סי' קע"ב).
הרב אויערבך דן אם יהיה מותר לחלל שבת כדי למנוע הלבנת פנים, ובלשונו "… ולכאורה הוא קל וחומר ומה אם מותר לחלל שבת כדי להציל אדם ממיתה כל שכן דשרי להציל מהלבנת פנים דחמור יותר משריפת ג' נפשות בכבשן האש" (הכוונה לתמר שהייתה מעוברת ונשאה ברחמה תאומים) (שו"ת מנחת שלמה ח"א סימן ז' ענף ה'). לאחר שדן בהרחבה בלימוד ההלכה מפרשת יהודה ותמר, כתב שלמעשה אין להתיר איסור למניעת הלבנת פנים: "משום דאף אם אסור להציל עצמו באיסור גזל או הלבנת פנים, מכל מקום כדי למנוע אחרים מזה, אין שום היתר לעבור עבירה, ורק משום פקוח נפש ממש אמרה תורה שמותר לחלל שבת ולהרוג את הרודף אפילו בשבת". אולם במסקנת דבריו כתב: להתיר: באיסור דאורייתא בשב ואל תעשה, ובאיסור דרבנן אף בקום ועשה" (שם).
(וישב תשע"ט)
ביוש שיימניג
השארת תגובה