האיטי

רפובליקת האיטי היא מדינה באיים הקריביים החולקת את האי היספניולה שבאיי הודו המערבית עם שכנתה במזרח הרפובליקה הדומיניקאנית. בהאיטי חיים כעשרה מיליון תושבים שרובם ככולם הם צאצאי עבדים אשר הובאו להאיטי על ידי הספרדים כדי להגביר את קצב העבודה בבניית האי במאה ה-17, כך ש-95 אחוז מהאוכלוסייה הם ממוצא אפריקני, והשאר הם מולטים (מעורבים, בין אפריקנים לספרדים או צרפתים). השבטים המקוריים אשר ישבו באי, שבטי הטאינו, נכחדו ונעלמו כלא היו על ידי הכובשים הספרדים אשר הגיעו לאי במאה ה-16.

עבד כי ימלוך
הרפובליקה של האיטי התגבשה בשלהי המאה ה־18 במהלך מרד העבדים הראשון. תושביה השחורים שהובאו בספינות עבדים אל העולם החדש, נותרו מבודדים לאחר המרד בבעלי המטעים הצרפתים ושימרו במשך יותר מ־200 שנה את מורשתם האפריקאית. באותה תקופה האיטי הייתה המושבה הפורחת והעשירה ביותר של צרפת, הפנינה בכתר של האימפריה הצרפתית בעיקר בזכות מטעי הסוכר אשר סיפקו רבע מהכנסותיה של צרפת. מרד העבדים נמשך לסירוגין בין 1791 ו1804. מרד זה נחשב למרד הראשון בהיסטוריה של עבדים אשר במרידתם זכו להצלחה ולעצמאות.
נפוליאון ניסה לחזור ולכבוש אותה אך הוא לא נחל הצלחה אלא כישלון מוחץ. הוא איבד 50,000 חיילים בהאיטי, כולל 18 גנרלים. צבא של עבדים משוחררים הצליח לעולל לקיסר צרפת מה ששום צבא אירופי לא יהיה מסוגל לעולל לו בעשר השנים הבאות. מכאן אנו לומדים על תעצומות הנפש של העם היושב בהאיטי מאז ועד היום.

עניין של דת
בהאיטי אין כמעט יהודים, בקושי מניין יהודים מפוזרים על פני המדינה ועוסקים בתחומי החקלאות והמסחר.
80 אחוז מתושבי המדינה הם נוצרים קתולים והשאר פרוטסטנטים. למרות זאת, רוב תושבי המדינה מאמינים גם בדת הוודו אשר אמונותיה וכישופיה נפוצים מאד באי. דת הוודו היא אמונה שהתפתחה כמיזוג בין המסורות האפריקאיות לדת הנוצרית. העבדים אשר הגיעו מאפריקה להאיטי ולאיים הקאריביים, המשיכו לשמור את אמונתם בסתר תוך ניסיון של הכובשים להשפיע עליהם לקבל את הדת הנוצרית.

היהודים באים
למרות שכמעט ואין יהודים באיטי, הנקודה היהודית לא נעלמה משם לחלוטין.
היהודי הראשון שהתיישב בהאיטי, לואיס דה טורס, הגיע ב-1492 לאי כמתורגמן של כריסטופר קולומבוס. האי היספניולה היה המקום הראשון שבו עגן קולומבוס כשיצא לגלות את אמריקה ב-1492. דה טורס היה יהודי אנוס אשר חיפש מקום לגור בו בשקט ובבטחה בעולם החדש. אחריו הגיעו יהודים שברחו מאימת האינקוויזיציה הספרדית ומצאו גם הם מקלט בהאיטי. היהודים שהגיעו להאיטי היו סוחרים, בעלי מטעים ובעלי עבדים, והתיישבו בכל רחבי האי. אחרי שהאיטי נכבשה ע"י הצרפתים ב-1633, יהודים הולנדים רבים הגרו מברזיל ב-1634. רוב יהודים אלו היו אנוסים (מראנוס), רבים מהם הועסקו במטעי קני הסוכר של הצרפתים ופיתחו את התעשייה.

ב-1685 יהודים גורשו מכל הקולוניות הצרפתיות, כולל האיטי. אולם, יהודים מעטים נותרו כפקידים בחברות מסחר צרפתיות. לאחר עשורים ספורים, באמצע המאה ה-18, יהודים רבים שגורשו מהאיטי חזרו למדינה. ב-1804, בזמן מרד העבדים חלק גדול מהקהילה היהודית נרצחה או גורשה מהאיטי. שכן, כאשר הוקמה הרפובליקה החופשית של האיטי, השלטון של העבדים המשוחררים כתב בחוקה כי לעולם לא יותר לאדם לבן להיות בעל אדמות במדינה. הדבר גרם לעזיבה של רוב היהודים ואלו שנשארו התערבבו בין תושבי האי והקימו משפחות מעורבות. למרות שחלק ממשפחות אלו התבוללו לפני מספר דורות, הרי שהן נושאות שמות משפחה יהודיים ויודעות על עברן היהודי, למשל בני משפחות דקסטרו ומנדס.

בשנת 1830 יהודים פולנים רבים הגיעו להאיטי, בעקבות מאבק אזרחי בפולין נגד הכיבוש הרוסי. המשפחות היהודיות אשר נמלטו להאיטי השתלבו במעמד הגבוה של המדינה. עד סוף המאה התשעה עשרה, כשלושים משפחות יהודיות הגיעו מלבנון, סוריה ומצרים. במשך תקופה זו חוקק חוק צרפתי שנתן אזרחות צרפתית למיעוטים באזור; על כן יהודים רבים מאזור המזרח התיכון הרגישו בטוחים במעברם להאיטי.

ב-1937, הממשלה ההאיטית החלה להנפיק דרכונים וויזות לכמאה יהודים ממזרח אירופה, שברחו מרדיפות הנאצים, שכן האיטי הייתה בין המדינות היחידות בעולם שפתחו את שעריהן לפליטים יהודים אחרי השואה. בתקופת השיא חיו כמעט 300 יהודים במדינה. רובם של יהודים אירופאים אלו נותרו בהאיטי והיו אסירי תודה לממשלתה, עד סוף שנות החמישים של המאה העשרים. אולם מאוחר יותר רוב יהודי האיטי עזבו, כדי שילדיהם יוכלו להינשא ליהודים ולא להתבולל. כיום נותרו רק כ-20 יהודים בהאיטי, רובם חיים בפורט-א-פרינס.

לפני מספר שנים, ארכיאולוגים גילו בית כנסת עתיק של אנוסים בג'רמי, היחיד שהתגלה על האי. בנוסף נמצאו כמה מצבות יהודיות בערי נמל כמו קאפ האיטן וג'קמל.

הרהורים לסיום
הרפובליקה של האיטי היא אמנם המדינה השנייה שקיבלה עצמאות בחצי הכדור המערבי והראשונה באמריקה הלטינית, אולם עד היום לא הצליחה להתייצב ולעמוד בכוחות עצמה, הן בגלל גורמי פנים, עקב השלטון הכושל והאפל והן בגלל גורמי חוץ – הוריקנים, סערות ושיטפונות המאיימים על האיטי לעיתים קרובות. רעידת האדמה שהתחוללה לא מכבר בהאיטי היא האחרונה בסדרת אסונות טבע שהתרחשו במדינה, שאינה מסוגלת להתמודד עם אירועים מסוג זה. יש הרואים בהאיטי "ארץ אוכלת יושביה" ויש הרואים בה גן עדן עלי אדמות. אנו תקווה שחיזוק המדינה על ידי גורמי חוץ ותעצומות הנפש של בני האי יביאו מחדש את סימני החיים והתקווה למקום נפלא זה על פני כדור הארץ.
(וישב תשע"ט)