הרב חגי לונדיןאינטרנט מדויק
הרב חגי לונדין – ראש בית המדרש בקריה האקדמית אונו, ארגון 'קהלים'
על פי רוב, כאשר דנים בנושא הגלישה באינטרנט, עולה שאלת הצניעות. הנגישות שרשת האינטרנט מאפשרת לתכנים בעייתיים היא מן הסתם הגדולה ביותר שהייתה בתולדות המין האנושי, וההשלכות לכך ניכרות בתחומים רבים, שפירוק המשפחה עומד בראשם. יחד עם זאת, האינטרנט, יותר משהוא יוצר תרבות – הוא במובנים מסוימים שיקוף של התרבות בה אנו חיים.
התפיסה היהודית הינה תפיסה אחדותית. הבנה כי כוחות המציאות כולם, למרות שנדמים במבט ראשון כסותרים ומתנגדים זה לזה – שורשם במקור אחד; בא-לוהים! "שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' אחד". להבנה זו ישנן נגזרות נפשיות: כשם שישנו קו אחדותי שחורז את המציאות כולה בקו אחד, כך אני אמור לאגד את כל כוחות הנפש שלי באחדות אחת. ממילא, אקטיביות, שליטה, נמרצות – הם לב ליבה של עבודת ה'. גם ריכוז בתפילה, שמירת הלשון והברית – כולם שייכים לאותו רעיון של שליטה ומיקוד כוחות הנפש.
התפיסה המערבית, ששורשה בתרבות האלילית-יוונית, היא השקפת עולם שבבסיסה מצוי חוסר האמונה בא-לוהים. במילים אחרות – אין הרמוניה כוללת שמאחדת את כלל הכוחות. המציאות נתפסת כאוסף של כוחות העומדים בפני עצמם ('אלילים'), הסותרים זה את זה ונלחמים זה בזה. ממילא – פרטיות, פסיביות, שאיפה של כל כוח להתכנס בעצמו (=אגוצנטריות) – עומדים במוקד התרבות. תופעות כדוגמת קשיים בניהול חיי משפחה ומערכות זוגיות, עצבות, ספקנות כרונית, תחושת בדידות – מאפיינות את החברה המערבית. צרכנות מוגזמת של מדיה חזותית פסיבית (סרטים), עודף גירויים, בריחה לעולמות וירטואליים (אינטרנט, פייסבוק) – כל הללו הם תוצרי מדיניות חיים של פיזור כוחות הנפש. בלשונם של חכמי ישראל שורש התופעות הללו מכונה במילה 'ניאוף'. הגמרא במסכת סנהדרין (צט, ב), דורשת על הפסוק 'נואף אשה חסר לב' (משלי ו, לב) – כי זהו 'הלומד תורה לפרקים'. קרי, לימוד תורה באופן חסר ריכוז ('מפורק') – ובעומק העניין חוסר יכולת ריכוז בכל תחום בחיים – נמשל לניאוף. כדוגמת ניאוף שהוא ביטוי לאי-יכולתו של האדם למצוא משמעות, סיפוק ואושר במסגרת הנישואין בה הוא מצוי, ולכן בורח לאשליה שאם ישבור אותה ויפרק מסגרת אחרת – שם ימצא את האושר; כך אדם חסר ריכוז אינו מסוגל למצוא את שמחתו בעיסוק הנוכחי ובורח כל העת לגירויים חיצוניים. בעומק הדברים חוסר ריכוז הינו כישלון של אדם המיואש מלמצוא את א-לוהים בחייו, ולכן מנסה כל העת לברוא אלילים, אלים קטנים, שבהם מדמה למצוא את מנוחתו.
באופן טבעי, תרבות 'נואפת' תאופיין בנהנתנות, פינוק, ספקנות וקושי בקבלת אחריות, עם הזמן תייצר ותישאב לטכנולוגיה שתענה על הצורך בגירוי וחוסר ריכוז מתמיד. האינטרנט, לעת עתה, עומד בראש החץ של המהלך התרבותי הזה. מדיה שמהותה היא הסחת דעת תמידית, גירויים חזותיים ווקאליים חריפים, ובאופן טבעי 'גולשת' עם הזמן לתכנים בעייתיים יותר ויותר. התמכרות לכל דבר ועניין.
יחד עם זאת, לאינטרנט ישנם יתרונות אדירים. יתרה מזאת – במציאות כיום שימוש ברשת האינטרנט הוא בלתי נמנע. לכן הפתרון הוא שימוש ברשת האינטרנט באופן זהיר ומדויק:
א) קביעת זמנים מוגדרים ומוקצבים לגלישה. כדוגמת שעה ייעודית שבה, ורק בה, פותחים את הוואטסאפ והמיילים; החלטה נחושה עוד לפני פתיחת המכשיר על זמן סיום ההתעסקות בו. להיזהר לא להגיע למצב של הסחת דעת בכל רגע שמגיעה הודעה. לשלוט באינטרנט במקום שישלוט בנו.
ב) בסופו של דבר לא ניתן להימלט מ'סור מרע' – התקנת סינון איננה מותרות אלא חובה פשוטה. אינטרנט ללא סינון הוא מעין איסור 'ייחוד', על כל המשמעויות לכך. ישנן כיום תוכנות סינון כדוגמאת 'אינטרנט רימון' שאינן פוגמות בפונקציונליות החיובית של הרשת. פשוט להתקין.
