גילוח הזקן – א'

נושא גילוח הזקן הפך אצל האחרונים לסוגייה בוערת, משום שהטכנולוגיה המודרנית פיתחה אמצעי גילוח חדישים, שלא היו קיימים בעבר, שהעלו שאלה לגבי השימוש בהם. וכך, מאיסור שתפס במשנה תורה לרמב"ם שתי הלכות בלבד (הלכות עבודה זרה יב, ז-ח), ובשולחן ערוך שלוש הלכות בלבד (יורה דעה קפא, י-יב), הוא הפך בספרות ההלכה המאוחרת לעניין המפרנס קונטרסים שלמים ותשובות ארוכות ומסועפות.
בעבר הלא כל כך רחוק היו שלוש דרכים עיקריות להתגלח – החלקת עור הפנים בסכין, גזיזת השיער במספריים, ומריטת שיער הפנים (אפשרות נוספת היתה להשתמש בחומרים שהשירו את השיער). בעידן המודרני חודשו אמצעים נוספים, כמו מכונות הגילוח למיניהן. גם התער עבר שינוי מצורת סכין לצורה של להבים דקים המותקנים על ידיות פלסטיק. מה דינם של האמצעים החדשים? האם דינם כתער, האסור מן התורה, או לא?
בתורה מובא האיסור בלשון השחתה: "לא תקפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך" (ויקרא יט, כז). מה טעמו של איסור זה? מסמיכות פסוק זה לאיסור כתובת הקעקע ושריטת הגוף (שם, כח), ניתן ללמוד ששורשו הוא הפגיעה בגוף (ראו למשל בפירוש הספורנו במקום. ולא כטעם שלא יראה כמו אישה, כמובא אצל חלק מהמפרשים). גם השימוש בלשון השחתה מלמד על כך, שהתורה ראתה בגילוח טוטלי של הזקן השחתת מראה הגוף. גישה זו מתיישבת עם התפיסה שרואה בזקן תפארת לאדם והדרת פנים, ועל כן אסרה את השחתתו.
אבל – לא האסתטיקה מעניינת את התורה. הפגיעה בגוף והשחתתו היתה מנהגם של עובדי אלילים בעת העתיקה, ומהם ומדרכם ביקשה התורה להרחיק. דבר זה נלמד מן העובדה שאיסור השחתת הזקן מגיע לאחר האיסור לעונן ולנחש (ויקרא שם, כו), והוא אף בוטא מפורשות בדברי הרמב"ם (ספר המצוות, לא תעשה מד): "וזה גם כן היה קשוט כומרי עבודה זרה כמו שהוא היום מפורסם בקשוט גלחי הגוים שהם יגלחו זקנם".
השאלה שעולה היא כמובן מה יהיה דינו של איסור זה בימינו? הרי גילוח הזקן כיום איננו מאפיין את עבודת האלילים, אלא נתפס כמראה נורמטיבי בחברה המודרנית-מערבית, ואף בחברה הרבנית-דתית. יתירה מכך, אין הוא נתפס כהשחתה של הגוף, כמו כתובת הקעקע, שכן אין בגילוח פגיעה מוחלטת בגוף, שהרי שיער הזקן שב וצומח. אז כמובן שאין בכוחם של שיקולים אלה כדי לעקור את האיסור משורשו, אבל בהחלט עלינו להתחשב בכך כשאנו דנים באמצעי הגילוח המודרניים.
מעניין לראות שכבר הגמרא צמצמה את האיסור, ייתכן לאור השיקולים הללו. על פי הטעמים שמנינו לאיסור, לכאורה לא היה צריך להיות משנה כיצד האדם מגלח את זקנו. הרי כל גילוח זקן פוגם במראה הטבעי של הפנים, ובכך האדם מתדמה לעובדי האלילים. אכן, כך הוא הדין באיסור השכן לאיסור השחתת הזקן – איסור הקפת הראש. שם האיסור חל על התוצאה, ולכן אין זה משנה כיצד האדם הקיף את ראשו. בעצם העובדה שלא נותר לו שיער בצדעי ראשו, חל איסור.
אך לא כך הוא ביחס לזקן. כאן, חכמים דורשים שדווקא השימוש בתער אסור, אבל אם תושג אותה תוצאה בדרכים אחרות, הדבר יהיה מותר (בבלי מכות כא, א):
"ת"ר: 'ופאת זקנם לא יגלחו' – יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב? ת"ל: 'לא תשחית'; אי לא תשחית, יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב? תלמוד לומר: לא יגלחו, הא כיצד? גילוח שיש בו השחתה, הוי אומר: זה תער."
הווה אומר: בגילוח הזקן לא התוצאה אסורה אלא הדרך. רק אם הגילוח נעשה בדרך השחתה, קרי בתער, הוא אסור, אבל שימוש באמצעים אחר מותר. מה ניתן להסיק מכאן למכשירי הגילוח של ימינו? על כך ברשימה הבאה.
(ויחי תשע"ט)