הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)בימים אלה הרבנות הצבאית עומדת במרכז כותרות העיתונות, וניכר שמצבה דורש חיזוק וביצור, כנגד כוחות שמבקשים לצמצם את סמכויותיה ואת תפקידיה. המבחן המשמעותי הראשון שעמדה בו הרבנות, היה ב-ח' מרחשוון תש"י, לפני יותר מששים ושבע שנה, עת הותר לרה"ג הר"ש גורן להגיע לחורבות גוש עציון וללקט בדי עמל, את שרידי מגיני הגוש. לאחר הקבורה הנאותה לאותם 240 חללים וחללות גבורים (22 לוחמות נהרגו בקרב, 20 מהן חברות הקיבוץ הדתי), נטבחי הכנופיות וחיילי הלגיון של ג'ון באגוט גלאב שר"י, בקבר אחים בהר הרצל בירושלים (הנקברים הצבאיים הראשונים בהר), נפנה הר"ש גורן לדון בשאלת היתרי העגינות לשרידי המתים.
בניגוד לביקורות מכוערות ו"עם-הארציות" שנשמעו מפי כאלה שנתכנו גדולי ישראל, על יוזמותיהם של הגר"ש גורן והגר"ע יוסף, ולימים של הגר"מ פירון, כולם ייזכרו לברכה, להתיר באופן מקל ביותר עגונות מלחמה, הרב הרצוג חיזק את ידי הר"ש גורן בקונטרס שכתב במענה לחיבורו של הרב גורן, שעסק בהיתר נשות ובעלי חללי הגוש. כך כתב, בין השאר, בצטטו את אחד ממנהיגי היהדות החרדית בארץ ישראל, מהרי"ל דיסקין (פסקים וכתבים, חלק ז, ירושלים תשנ"ו, עמ' קנה):
"ולא מצאו חכמים להחמיר יתר על דין התורה בעגונה, שהנטיה היתה להקל בה לא רק משום מידת הרחמים שנצטיינה בה האומה כולה (ומכל שכן גדולי התורה), אלא כפי שכבר ביארו ראשונים ואחרונים ז"ל (עיין בעזרת נשים למהר"ם בן חביב ז"ל) מפני התקלה, שיש נשים צעירות לא תוכלנה לעמוד בנסיון. והרי זה דומה ללמיגדר מילתא, והבן".
בין שלל המקורות שמביא הריא"ה הוא מסתמך על מי שכיהן כראש ישיבת מרכז הרב, שכונה בידי הראי"ה קוק "בחיר גאוני הזמן", ר' אברהם אהרן בורשטיין, הרב מטבריג זצ"ל. גאון מופלא זה, שנפטר בדמי ימיו בגיל 58, הספיק לכהן כראש הישיבה המרכזית העולמית במשך תשעה חודשים, במקביל לראי"ה קוק שנדהם מגודל חכמתו וחריפותו. ההסכמות לספרו, מאת הריא"ה הרצוג, הרי"מ חרל"פ ורא"ז מלצר מעידות שאכן מדובר בתופעת טבע, שלא זכה ככל הנראה ליחסי הצבור של גאונים אחרים מדורות מאוחרים יותר ומסדר גודל אחר.
בתשובתו של הרב מטבריג (נר אהרן, תל-אביב ת"ש), בסימן ג, שעוסקת ביהודי שנרצח בידי נכרים בהטבעה בנהר (כנראה בעטיה של מלחמת האזרחים ברוסיה, שפגעה קשות בקהילת קייב בין השנים 1921-191, שכן התשובה נכתבה בקייב בתרפ"א), וחברו שניצול לא ראה את מותו, ועל אף הנטייה המובנת להחמיר, כותב הרב: "אך יען כי האשה היא עלובה ואומללה, אין לה משען ומשענה […] ושקדו חז"ל מאז ומעולם להתיר בנות ישראל מכבלי העיגון". והנה בתשובתו מחדש הרב מטבריג חידוש גדול, שעליו הסתמך הריא"ה הרצוג, בחתימת דבריו:
"בנידון דידן, דכל אשר בשם ישראל יכונה, שנפל לידם, הרגו והורגים, לא ימלט אף אחד אם לא בדרך פלא, כהעד המעיד […] ותחלת תפיסתם היא להריגה, אף שיוכל להיות באיזה אופן רחוק שניצול […] הרי זה כראו הריגתו". (אי אפשר שלא לציין את נכדו של הרב מטבריג, הקרוי על שמו, אברהם אהרן פרנקל הי"ד, לוחם האצ"ל שנפל במלחמת השחרור בקרב על רמלה, עוד בטרם מלאו לו שמונה עשרה).
הריא"ה מאשרר את היתרו של הגר"ש גורן, בין השאר בשל ה"אמינות" של קציני הלגיון הירדני, תוך כדי שהוא שולח עקיצה חדה למפקדיהם הבריטיים:
"כבר העיר בצדק הגר"ש גורן נ"י שבימינו החשש הוא פחות ממיעוטא דמיעוטא, ועוד שהצהירו קצינים גבוהים של הלגיון הערבי שלא נשארו שום שבויים בידי הערבים, והגדתם היא כהגדת ערכאות, שהם אנשים אחראים מאוד, והם אתנו במצב של שביתת נשק, וחזקה שלא יאמרו דברים כאלה בהחלטיות גמורה שמא יתבדו. והם גם קשורים, לצערנו, עם מלכות מתרבות גבוהה, ודי לחכימא".
הריא"ה הרצוג הבהיר את האחריות והזהירות הגדולה של הגר"ש גורן במעשיו ("וכמה ראוי הוא לתהלה ולברכה על השתדלותו הרבה בבירור העובדות"), ומאשרר את מסקנותיו אחרי פלפול ארוך ועמוק בדברי תורתנו. דרישתו היתה להוסיף שניים מבין ארבעת עמודי ההוראה של דורו, כולם אדירי תורה המכירים בערכה הרוחני העצום של מדינת ישראל, בכדי לתת להיתר משנה תוקף [הרב בצמ"ח עזיאל, הרצ"פ פרנק, הרש"ד כהנא (כיהן כראב"ד בוורשה, התיר בבית דינו כמאה אלף (!) עגונות לאחר השואה, כיהן כרב העיר העתיקה בירושלים, ציר לכינוס הראשון של הסוכנות היהודית, פעיל בקרן הקיימת ובקרן היסוד) ור' משולם ראטה).
אין להעלות על הדעת מציאות של צבא יהודי חזק וקדוש, ללא רבנות צבאית חזקה ומקצועית, שאנשיה פועלים במסירות נפש למען רווחתם הרוחנית של החיילים, ובאחריות עצומה למען שלום האומה.
(חיי שרה תשעז)
