מערכת שבתוןעו"ד אילן בומבך
ימים סוערים עוברים על מערכת המשפט בישראל. כולנו חשופים לדיווחים קשים על מערכת המשפט – שאלות על איכויות בעלי התפקידים הרמים בה, דיווחים בדבר ניגודי עניינים כביכול ועוד. פרשת השבוע היא תזכורת שמיימית לאופן שבו תורת ישראל ראתה את מערכת המשפט לאורך הדורות.
למעשה, פרשת משפטים כוללת את לו"ז החוק האזרחי והפלילי במשפט העברי. בהתאם, הקונסטרוקציה האדירה של הוויות דאביי ורבא, שעיצבו את המשפט העברי במרוצת קורות העם היהודי, גובשו במידה רבה, בדיונים המופיעים בסדר נזיקין – סדר המשנה שבו מצויים עיקריה של מערכת המשפט – מהאמור בפרשת משפטים.
כשאנו מדברים על מערכת משפט לפי המשפט העברי, המושכל הראשון הוא החובה של נושאי המשרה בה להיות אנשי מעלה, אשר רבב לא דבק בהם ואשר אין כל חשש כי יפעלו בניגוד עניינים. והנה, המימרא הידועה במשנה במסכת שקלים, ג', ב', מוכיחה לנו שע"פ המשפט העברי, סטנדרט ניקיון הכפיים חל באופן רחב על נושאי תפקיד ציבורי:
"אין התורם (המוציא כספים מקופות המקדש – א"ב) נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמע (בכל אלה ניתן להחביא דברים – א"ב), שמא יעני ויאמרו מעוון הלשכה העני, או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל'".
המשנה מבהירה לנו, שבשביל להיות "נקיים מה' ומישראל", נדרש בעל תפקיד שלא לעשות כל פעולה שעלולה להיתפס על ידי הציבור ככזו הנגועה בניגוד עניינים.
עמדה זו של המשפט העברי נכונה ביתר שאת לגבי דיינים. הרמב"ם במשנה תורה, הלכות סנהדרין, פרק כג, הלכה ו, פסק כי:
"אסור לדיין לדון למי שהוא אוהבו אף על פי שאינו שושבינו, ולא ריעו אשר כנפשו, ולא למי ששונאו אף על פי שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו. אלא צריך שיהיו שני בעלי דינים שוין בעיני הדיינים ובלבם, ואם לא היה מכיר את אחד מהם ולא מעשיו אין לך דיין צדק כמוהו."
הרמב"ם מנחה אותנו שבמערכת משפט המיוסדת על אדני המשפט העברי, דיין צריך להימנע מלדון בעניינם של אנשים האהובים עליו או שנואים עליו, כאשר ההגדרות "אוהב" ו"שונא" פורשו בצורה הרחבה ביותר.
המשפט העברי אף כולל הוראות שנועדו למנוע כל מצב של נפוטיזם (קרי, מינוי קרובים). כך, נאמר בתלמוד ירושלמי במסכת פאה פרק ח, הלכה ו (כא, ע"א):
"רבי יוסי בשם רבי יוחנן: אין מעמידין שני אחים פרנסין. רבי יוסי עבר חד מן תרין אחין עאל ואמר קומיהון לא נמצא לאיש פלוני דבר עבירה אלא שאין מעמידין שני אחים פרנסין".
כלומר: רבי יוסי העביר מכהונתו אח אחד מבין שני אחים שכיהנו כפרנסים, ואמר לפניהם: לא נמצא בו דבר עבירה, אלא שאין מעמידים שני אחים פרנסים. כלומר, לא ניתן למנות קרובים יחד כפרנסי ציבור. ממשנה זו הסיקו גם חכמי המשפט העברי, שאיש ציבור שנמצא בו "דבר עבירה", עשוי להיפסל בשל כך מכהונתו.
בהתאם לכך פסק הרמ"א, בהגהותיו ל"שולחן ערוך", סימן לז, סעיף כב, שהדרישה לניקיון כפיים חלה אף על "טובי הקהל" – קרי, באי כח של הציבור שממונים מטעמו להנהיג מבחינה אזרחית, הגם שאינם תלמידי חכמים:
"טובי הקהל הממונים לעסוק בצרכי רבים או יחידים, הרי הן כדיינים ואסורים להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה".
נציין, שהיו מבין ענקי המשפט הישראלי, שפסעו אחר דיני התורה בעניין זה. כך קבע המשנה לנשיא השופט מנחם אלון ז"ל, בבג"צ 400/87 כהנא נ' יו"ר הכנסת, כי מידת ניקיון כפיים הנדרשת מנבחר ציבור, צריכה להיות דומה לזו הנדרשת מדיין היושב על מדין.
בהתאם לדברים אלה, כשנקרא את פרשת השבוע, נזכור למה אנו מכוונים כאשר אנו נושאים את התפילה "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה".
(משפטים תשעט)
