בעוז ותעצומות- בימים ההם ובזמן הזה

לזכרו של הרב שלמה גורן זצ"ל, שיום פטירתו בכ"ד בחשוון
אבי רט
"..עם כניסת ההפוגה בקרבות לתוקף, למחרת חג השבועות, שוחרר מעט הלחץ והמצור על ירושלים ..בשלב הזה הציעו לי הרב הרצוג והרב מיימון שהגיע אף הוא לירושלים, לרדת לשפלה, כדי להיפגש עם דוד בן גוריון שהיה אז ראש הממשלה ושר הביטחון. מטרת הפגישה איתו הייתה כדי שאקבל מינוי רשמי מטעם המפקדה הארצית בתחילה, ואחרי כן מטעם המטה הכללי של צבא הגנה לישראל, או שר הבטחון לשמש כרב ראשי של הצבא העיברי.
..ברגע שהתחלתי לדבר עם בן גוריון ראיתי שיש כבר איזו 'כימיה' בינינו… הוא התחיל לדבר איתי על האידיאולוגיה שלו, ועל כך שהצבא חייב להיות מסגרת שווה לכל אחד ואחד, הוא אמר שאנחנו עם אחד, וכולנו שווים וכי יש לנו כעת בפעם הראשונה אחרי אלפיים שנה צבא אחד .
…אמרתי לו שלפי דעתי אסור לפלג את העם לשניים, ובודאי שלא לפלג את הצבא לשניים. הצבא חייב להיות מאוחד. אם נפלה בידינו הזכות להקים בפעם הראשונה, אחרי אלפיים שנה את צבא הגנה לישראל – שילחם ויגן על עם ישראל וישחרר את ארץ ישראל, אסור לנו להופיע כשאנחנו מפורדים. כל דבר של פירוד זה דבר שהשטן מרקד בו, ובכל מקום שיש אחדות ,שם יש קדושה והצלחה.
..הרצאת הדברים שלי בפניו ביחס לצבא המאוחד שימחה אותו..
הפגישה עצמה ארכה למעלה משעה..בתגובה לדבריי הוא אמר לי שהוא רוצה שאהיה קרוב אליו וביקש ממני כמה דברים: הוא אמר לי שאתגייס כעת באופן רישמי לצה"ל,..הוא אמר שהוא רוצה שאהיה "קצין ככל הקצינים" עם דרגות של קצונה גבוהה ובכירה – שאז זה היה סגן אלוף. אז עוד לא הייתה דרגת אלוף משנה ותת אלוף.. בן גוריון אמר לי "אתן לך דרגה של סגן אלוף, כדי שאתה תהיה קצין ככל הקצינים וכדי שתוכל להוכיח את האידיאולוגיה שלך. שאתה תהיה מקובל על כל החיילים כולם, ואל תתרכז בעבודתך רק מסביב לחיילים הדתיים. המשימה שלך צריכה להיות הרב של כל הצבא כולו".. . הוא אמר לי שבאופן אישי הוא מבקש שלא אצטרך לעבור את כל שרשרת הפיקוד, אלא שאם תהיינה בעיות הוא רוצה שתהיה לי גישה ישירה אליו, זאת מפני שנושא הדת בצבא חשוב בעיניו מאד…
..מאז הביקור הזה השתנה כל היחס אלי. כמובן שמצד המטה הכללי עוד לא הכירו אותי, אבל הדברים שבן גוריון אמר לרמטכ"ל והרמטכ"ל הודיע את זה לראש אכ"א, שבן גוריון רוצה שהמשרד שלי יהיה לידו – זה השפיע עליהם השפעה עצומה.
..למעשה כשהייתי צריך להחליט האם לקבל עלי להיות הרב הראשון של הצבא העברי כפי שהציעו לי הרבנים הראשיים דאז, עדיין לא הייתי שלם עם עצמי. לכן אמרתי שלפני שאני מחליט סופית להתגייס על מנת לקבל את דרגת סגן אלוף ומזה אין כבר חזרה , שהרי ברגע שהייתי מתגייס ומקבל את הדרגה הייתי חייב להישאר בתפקיד הזה, ולמלא אותו מעל ומעבר למה שמצפים ממני -לפני זה אמרתי לכולם שאני נוסע הביתה, כדי שיהיה לי זמן לחשוב לעצמי, יחד עם רעייתי, מה לעשות – אם לקבל את זה או לא לקבל את זה.
הרהורים וספקות רבים מילאו אותי בהגיעי לביתי. ההכרעה הייתה קשה מאד. מצד אחד גדלתי כל ימיי בין הספרים ותורתי הייתה אומנותי. ..ידעתי כי המשרה הזאת של הרב ראשי לצה"ל תעסיק אותי יומם ולילה ולא אוכל לעשות שום דבר אחר מלבדה..
..את זאת יש לדעת – כל הלכות התורה, כל המצוות כולן אשר נוהגות בזמן הזה יש להן מסורת בלתי מנותקת, רצופה, מאז הסנהדרין בתקופת הבית… יש לנו בסופו של דבר שולחן ערוך, בו מפורש כמעט כל דבר, קטן כגדול…לעומת זאת אין לנו שום מסורת מקבילה איך לחיות בצבא יהודי.
..במשך אלפיים שנה לא היה לנו צבא. אנחנו לא יודעים מה מחייב אותנו מכל המצוות של השולחן ערוך בצבא . האם יש לצבא שלחן ערוך מיוחד ? האם יש לו היתרים מיוחדים ? ואם כן- מה הם ההיתרים ? לא הייתה שום מסורת בעניין ולא היה שום דבר כתוב בעניין. לא היה שולחן ערוך לצבא. אלפיים שנה היינו מנותקים מן החיים האלה… ידעתי כי כשאכנס לכהן כרב הראשי של הצבא, אצטרך ליצור יש מאין – אצטרך לכתוב ולשכתב שולחן ערוך צבאי… זה היה אתגר גדול מאד מאד.
לאחר מספר ימים של התלבטות קשה, והתייעצויות הן עם הרב הרצוג והן עם רעייתי, החלטתי לקבל על עצמי את התפקיד והודעתי על כך לבן גוריון.
[מתוך הספר 'בעוז ותעצומות', הוצאת ידיעות ספרים]
(חיי שרה תשעז)