הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)ברשימות הקודמות עקבנו אחר דרכי התפתחותה של ברכת הלבנה, מברכת ראיה לטקס המלווה כל ראש חודש. נעיר על מספר נקודות שעשויות להיות בעייתיות בה.
ראשית, נעיר על השם שניתן בקהילות אשכנז לטקס זה – קידוש לבנה. העלינו את האפשרות ששם זה ניתן לטקס בגלל הדמיון למעמד קידוש החודש שנעשה על ידי הסנהדרין. ואולם, קשה להתעלם מהבעייתיות שבשם זה. במסורת היהודית יש זמנים מקודשים – הקב"ה קידש את השבת ועם ישראל מקדש את הזמנים. אך לא מצאנו בשום מקום שבגרמי השמיים יש קדושה. ההפך מכך, קידוש גרמי השמיים הוא ביטוי לעבודה זרה, כידוע מהתורה וממדרשי חז"ל. שם זה של הטקס יוצר אפוא רושם הפוך ממה שביקשה ההלכה במקורה ללמד. במקום להעיד על כך שא-להים יצר את הלבנה – כפי שכתוב בברכה – אנו כביכול מקדשים אותה, ומכאן רושם עז של עבודה זרה. על כן, ראוי לאשכנזים להימנע משימוש בשם 'קידוש לבנה' ולחזור לביטוי המקורי, המקובל בעדות המזרח, והוא 'ברכת לבנה'.
בעיה שנייה טמונה בפסוקים המלווים את טקס ברכת הלבנה. בפסוקים אלה אנו מדברים על סימן טוב שיש בחידוש הלבנה לכל ישראל. והרי לעשות סימן מתופעת טבע קרוב למעשי המנחשים (עיינו רמב"ם הלכות עבודת כוכבים יא, ד-ה). וכן, בפסוקים הנוספים יש כביכול תפילה ללבנה עצמה, שהרי אנו אומרים "כשם שאני רוקד כנגדך", "ברוך יוצרך, ברוך עושך, ברוך קונך, ברוך בוראך", והרי ידוע הוא שאין להתפלל לאף אחד מגרמי השמים אלא לקב"ה לבדו (רמב"ם, עיקר חמישי מי"ג עיקרי האמונה). יתירה מכך, אנשים רבים עומדים בברכה הלבנה כשפניהם כלפי הלבנה ולא כלפי בית הכנסת, מה שגם יוצר את הרושם שיש כאן תפילה ללבנה ולא לבוראה.
לא לחינם מצאנו את ר' מנחם המאירי מזהיר על כך (סנהדרין מב, א):
" ונאמר עוד שם שהוא אומר שלש פעמים סימן טוב תהי לכל ישראל ברוך בוראך ברוך יוצרך ברוך מקדשך ורוקד שלש רקידות כנגדה ואומר כשם שאני רוקד ואיני יכול ליגע בך כך כל המרקד כנגדי לא יגע בי תפול עליהם אימתה ופחד וכו' ושיאמר זה דרך תפלה לא דרך נחש ולחש חלילה אלא דרך תפלה ובקשה ודרך הערה והתבוננות על פלאות השם ויכלתו בחדוש ובהשתנות הטבעים ולהעניש לממרים ולגמול לטובים".
האמנם מסוגל ההמון להבחין בין דרך תפילה ובין דרך נחש? האמנם מסוגל האדם לכוון בכל הפסוקים האלה להודיע על גדולת ה' ולהימנע מלתלות בהם (ובלבנה) יהבו? אני מסופק בכך. אי לכך, אציע מספר תיקונים לטקס ברכת הלבנה המקובל כדי שנעשה אותו באופן הראוי ביותר:
א. ראוי לאשכנזים להמיר את הכינוי 'קידוש הלבנה' בחזרה ל'ברכת הלבנה' (ראו הערתו של הרב קפאח למורה נבוכים ב, ה). כמו כן, לנוהגים לומר 'לשם ייחוד' לפני הברכה, יש להמיר את המילים 'לקדש הלבנה' ב'לברך הלבנה'.
ב. מי שנוהג להסתפק באמירת הברכה לבדה, כפי שמביא הרמב"ם, יש לו על מי שיסמוך (וראו דבריו הנחרצים של הרב יוסף קפאח בפירושו להלכות ברכות הרמב"ם, פרק י).
ג. המעוניין בנוסח המלא, ראוי שיעמוד במהלך ברכת הלבנה עם הפנים לכיוון בית הכנסת וארון הקודש ולא לעומת הלבנה, כדי שלא ייראה כמתפלל אליה.
ד. נראה שיש להמיר את המלים שבתוספות השונות מגוף שני (ברוך יוצרך, עושך, קונך, כשם שאני רוקד כנגדך… לנגע בך וכו') לגוף שלישי (ברוך יוצרהּ, עושהּ, קונהּ, כשאם שאני רוקד כנגדה… לנגע בה; בדומה לסגנון הברכה).
ה. יש להקפיד לומר בסוף הברכה את תפילת עלינו לשבח, שם אנו מבהירים כי רק לקב"ה לבדו אנו מתפללים ולא לברואיו.
בדרך זו ניתן יהיה לקיים את תקנת ברכת הלבנה בתוספת המשמעויות הגלומות בה, בלא שיעלה מכשול בלשוננו.
(תולדות תשעז)
