אבינעם הרש (מחנך)פעם כשחיכיתי לאוטובוס והיה לי זמן פנוי החלטתי לנצל את הזמן ואתקשר להורה ואחמיא לו על הילד שלו. התקשרתי לאמא אחת ואמרתי לה בנונשלנטיות שהיה לילד שלה שבוע נהדר ואני מרגיש שהוא עולה על דרך המלך. שמעתי שתיקה בקו ולא הבנתי, ואז אותה אמא אמרה לי בקול בוכה :"שתדע שהשיחה הזו שלך הצילה אותי. היה לי היום ויכוח גדול עם אמא אחרת שהעליבה אותי ואמרה לי שמה אני בכלל מבינה בחינוך ושלא פלא שהילד שלי כל הזמן מושהה מבית הספר וזה בגלל שאני בקושי נמצאת בבית, ועכשיו הגעת עם המחמאה הזו שלך והחיית אותי".
וחשבתי איך בסך הכול שיעמם לי ורציתי קצת לגוון לי את הזמן עד שהאוטובוס יגיע ומי בכלל האמין שהשיחה הסתמית הזו תהפוך ככה את היום לאמא הזו וזה לא נתפס איזה כוח יש למחמאות.
ואם רק הייתי יודע שהאמא הזו תגיב בצורה הזו, כנראה שהייתי מתחיל להתקשר להורים בכל יום בקביעות ורק בשביל להגיד להם מחמאות.
***
שמעתי על מחנכים שעשו לעצמם מנהג קבוע להתקשר בכל יום לשני הורים ולהחמיא להם על הילדים שלהם.
באיזה עוד מקצוע בעולם אתה יכול באמצעות שיחת טלפון אחת להפוך לבן אדם אחר את העולם ולצבוע לו אותו מחדש בצבעים של אופטימיות ותקווה כמו בחינוך?
ואם ככה לגבי מחנכים ומורים אז בוודאי שגם לגבי הורים:
כמה פעמים באמת יוצא לנו להחמיא לילדים שלנו ולהעצים אותם? כמה מאיתנו עושים זאת באופן קבוע ומחמיאים בכל יום לילדים שלהם?
עד עכשיו אני זוכר את איך אבא אחד, מתכנת בהייטק אמר לי שבגלל שהוא כל כך עמוס בעבודה שלו הוא יודע שאם הוא לא ינעץ ביומן את המשימה הכל כך אבהית וקסומה הזו של להחמיא לילד שלו, זה פשוט לא יקרה. אז בכל יום הוא מקבל תזכורן מהאאוטלוק שלו, שמתזכר לו להחמיא לילד הבוגר שלו:
"אתה לא מבין איזה שיפור במערכת היחסים שלי ושל הילד שלי קיבלתי בעקבות המחמאות האלו. המילים האלו שוות הרבה יותר מכל מתנה וכסף שהייתי שם על הילד שלי. אתה יודע איך הילד שמח ומרגיש גאווה שההורים שלו חושבים שהוא נהדר?".
לא יודע מה אתכם, אבל אני אימצתי בחום…
בשלח תשפ
