החלטות שמקבלים בילדות

"איזו גדולה היא זו לנצור רגע בודד ועזוב, ולכונן חיים שלמים של נתינת מקום בעולם…"

ילד בן שמונה היה יעקב יוסף הרמן כשהיגרו הוריו מתחומי רוסיה לניו יורק. אולם, לאחר חמש שנים קשות בהן סרב אביו לעבוד בשבת ונותר ללא פרנסה, חזרו ההורים לרוסיה, כשהוא נשאר לבדו בתפוח הגדול. הוא היה עובד כנער שליחויות והרוויח דולר ורבע מידי שבוע, כששכר הדירה עבור החדרון שלו עומד על דולר לשבוע. יום אחד התבשר ששכר ה"דירה" עלה לדולר ורבע, ובאותה השבת הוא לבדו בפארק במחיצתם של חסרי בית. שם הוא מחליט, כי יום אחד, אחרי שיתחתן, ביתו יהיה פתוח לרווחה לעניים ולחסרי בית…
עם השנים הוא רואה סייעתא דשמיא בעסקיו, וכשהוא מתארס הוא מספר לכלתו המיועדת את סיפורו, ושואל אותה אם היא תסכים לכך. היא נענית במקום, ובאותו הרגע נרקם מה שהיה למפעל הכנסת אורחים פרטי אך אדיר בעצמתו.

***

לפני כמה שנים, בהיותי בציריך, פגשתי יהודי מאיר פנים באופן מיוחד. אחד כזה שיודע לתת הרגשה טובה גם לאורח זר ובודד… בסוף הביקור, כשהבעתי בפניו את פליאתי ותודתי הוא אומר לי: "דע לך שיש ספר אחד ששינה את חיי, קוראים לו 'All for the boss'". נו, האנגלית שלי לא משהו, אבל מצאתי את הספר בעברית, הלא הוא "הכל לאדון הכל" המספר את סיפורו של ר' יעקב יוסף הרמן, שיום פטירתו בי"ז בתמוז. בתו מגוללת בכנות ובאותנטיות את המשמעות של לגדול כילדה בבית כזה, בו מתארחים כולם, מראשי ישיבות מכובדים, ועד לאנשים שאין להם מקום אחר בעולם, עקב כך שאין רבים הקופצים לארח אותם, והמבין יבין.

פעם אורח אחד העיף את צלחת הטשולנט על ר' יעקב יוסף. "אני לא אוהב את זה", כך צעק. לפתע שם לב כי הבגד השבתי החדש של בעל הבית התלכלך כולו, וברח החוצה. בעל הבית רץ אחריו, וחזר עמו רגוע הביתה כשהוא מנחם אותו בעדינות – "נביא לך צלחת אחרת שתאהב"… כששאל אותו בנו מנין לו כל כך הרבה סבלנות, ענה: "אם יש בלבך רחמנות, אינך זקוק לסבלנות" (מופיע באתר דרשו).
המעשה הזה אינו חריג בנוף הסיפורים על האיש הזה, הוא רק דוגמא קטנה למהלך חיים מופלא של מי שכינה ראש הישיבה המפורסם ר' ברוך בער ליבוביץ, אחר שהתארח אצלו: "החפץ חיים של אמריקה".

גם תובנות מן האורחים קיבלה ביתו. היא מספרת כי פעם הגיע אורח וסיפר בהתרגשות שקיבל מברק המבשר שלמחרת יגיעו אשתו וילדיו, אחרי תקופה ארוכה שהיה לבדו בארה"ב ומצא עידוד נפשי ואוזן קשבת בביתם. "אני מחכה שתפגשי את אשתי, היא יפהפיה בכל המובנים", כך אמר. הילדה כל כך התלהבה מהתיאור, וציפתה מאד לפגישה. לבסוף פגשה – לטעמה כילדה, אשה פשוטה למראה. אמה, שקלטה את מחשבותיה, דיברה איתה על זוגיות מאושרת, שיש בה לתת מבט שרואה תמיד את היופי בבן הזוג.

***

בבחרותי כמה פעמים חיכיתי לטרמפים שעות רבות בשמש, וחשבתי שאם רק יהיה לי רכב יום אחד, בטח אאסוף כל טרמפיסט באשר הוא, ואקח אותו להיכן שהוא צריך. אבל בחלוף השנים, לא תמיד זה מחזיק. ויש תירוצים, אני בפגישה טלפונית, או סתם זקוק לשקט…
איזו גדולה היא זו לנצור רגע בודד ועזוב בפארק בניו יורק, ולכונן חיים שלמים של נתינת מקום בעולם…

(בלק תשפ"א)