מה זה משפט?

העוסקים בחריצת הדין במסגרות שונות מכונים גם: שופט, פוסק, דיין, רשם. השורשים הלשוניים והרוחניים של בעלי התפקידים האלה נטועים בדרכי ההבעה הלשונית (משפט, פסוק, רישום) או/גם במסגרת הדיונית של עשיית הצדק (משפט, פסיקה, דיון). מדוע נקשרו מונחים המתארים את חלקי השפה או את דרכי הבעתה אל מונחי עשיית דין וצדק?
הפסוק, הוא המונח החזל"י למשפט הלשוני: "הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד" (משנה, אבות, ו). ברם, אנו עושים שימוש במונח פסוק גם למוזיקה (פסוק מוזיקלי) או ללוגיקה. הלוגיקה, תחשיב פסוקים, היא מערכת מובנית המאפשרת לייצג את הקַשַּרים הלוגיים בין ערכי האמת של פסוקים לוגיים שונים.
בספר דניאל (פרק ו, פס' ט-יא), אנו מוצאים את הרישום במובן של כתיבה, במובן של חוק. הרישום של החוק על נייר רשמי של המלוכה, הופך את החוק המלכותי לתקף. דניאל ידע על החוק שנרשם, האוסר עליו להתפלל, ובכל זאת כיוון את תפילתו לירושלים ללא מורא.
אנו מוצאים את המשפט ואת הרישום בדברי ימי עמנו כמונחים המשמשים למטרה כפולה- לתיאור הפעולה הטכנית ולמונחים המשמשים לחקר האמת ו/או לפסיקת הדין. גם דין הוא מונח בעל משמעות כפולה. בחז"ל, דין הוא היסק הלכתי במידת הקל-וחומר וגם תוצאת המשפט.
מה ההסבר? להלכה היהודית שני מימדים המייצגים רעיון כפול: אלוקיות וארציות. זוהי ביסודה מערכת יסודית ארצית, הקשורה בטבורה אל זרם החיים, ומן הצד השני, מקורה הוא אלוקי. הדיינים עצמם קרויים בפרשתנו – "א-להים", ו"המשפט לאלקים הוא" (דברים, א, יז). השפה העברית מיזגה את שתי המשמעויות של ההלכה למהות משולבת אחת, וביטאה זאת במונחים רבים. בשורת ההלכה היהודית הינה בקביעה כי המשפט האלוקי עוסק גם בפרטים הקטנים של החיים. היהדות הינה 'אורח חיים' שעיקר ישותה ועצמותה הם חוקי המשפט היום יומיים, הפשוטים, הרגישים למעשי הזולת, לחסרונותיו, לשיגיונותיו ולצרכיו. על יסוד זה עמד הרב י"ד סולובייצ'יק במסתו – 'איש ההלכה':
"האידיאל של איש ההלכה איננו גאולת עולם על ידי עולם למעלה ממנו, אלא על ידי עצמו, על ידי הסתגלות המציאות המוחשית… השקפת איש הדת הכללי אומרת: התחתונים נכספים אל העליונים, ותפיסת איש ההלכה קובעת: העליונים כמהים ומתגעגעים אל התחתונים".
(משפטים תשפ)