מרדכי גרנביץלפעמים אתה לוחץ למישהו את היד בפעם הראשונה, ואחרי שאמרת את שמך יש איזו ציפייה שתציג את עצמך. לא נאום, אלא משפט קטן, משהו שקשור לעיסוק שלך בחיים, מעין "כרטיס ביקור" כזה. אתה יכול להגיד הרבה דברים, אבל אתה בוחר משפט, משהו שהכי מתאים לדעתך שהאדם מולך ידע עליך. אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני.
אז פעם שמעתי משהו עמוק בשם הרב תמיר גרנות, ואני מקווה שאני מדייק:
הקב"ה פוגש פעם ראשונה את עם ישראל פנים אל פנים, והוא נותן כרטיס ביקור, קריאת כיוון. הוא יכול לספר על עצמו המון דברים, אבל המשפט הפותח הוא כנראה הדבר המרכזי שהוא רוצה שנדע… ואז הוא אומר – "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". אתם יודעים מה כרטיס הביקור שלי? אני לא סובל עבדות. הקטע שלי זה שאף אדם לא ישעבד את השני. אתם יודעים מי אני? אני משחרר אנשים מעבדות.
אני חושב שזה ממש נוקב. יש לנו בחיים אין סוף הזדמנויות להיות 'אדונים' על מישהו.
הכי קל זה להיות אבא שהילדים "הולכים על ביצים" לידו. הרי יש לך את הכח, את הסמכות, וזה עטוף במילים גבוהות של 'חינוך' ו'אחריות'.
אבל בסוף, המבחן הוא מאד פשוט: אם אני צריך להקטין מישהו, להוריד אותו, קצת לכווצ'ץ' אותו, הפכתי את עצמי לאדון. אם אני מרים מישהו, זה בסדר, יש סיכוי שאני מחנך טוב.
זה לא רק בין הורים לילדים. גם בדינמיקה של בני זוג יש השלכות לעמדה הזאת. ר' שלמה קרליבך אומר בדרשה על הפרשה שלנו: "לפעמים אתה נכנס לבית ולגבר יש כיפה וזקן, האישה חובשת מטפחת, הם אוכלים גלאט כשר, אך האופן בו הם צועקים אחד על השני הוא הנמוך ביותר. אתם יודעים מה הבעיה שלהם? הם לא היו בהר סיני, כי אם אתה יודע שהאדון היחיד בעולם הוא אלוקים… איך אתה יכול להפוך מישהו אחר לקטן?" ('אבן שלמה', שמות).
ר' שלמה מפרט שם, שאפילו אדם ששואל אותי שאלה פשוטה, אני באותו רגע עלול להיות קצת אדון שלו. בצורה שאני מסתכל עליו, ממש במבט, אני יכול להקטין אותו ולהוריד אותו למטה, ויכול להרים אותו.
רבי נחמן כותב שלכל אדם יש 'מלכות' באיזו זירה בחיים. לפעמים זה בבית, לפעמים בעבודה, ואם אתה פוליטיקאי… אז בכלל…
הוא אומר שם שצריך להיזהר מאד מה עושים עם זה. אם הוא מנצל את זה לסיפוק הצורך שלו בשליטה, אז "הרבנות מקברת את בעליה".
מייד אחרי מתן תורה, מתחילים ללמוד על עבד עברי, איך להתייחס למי שנמצא תחתיך. ועל כך שאסור שזה יהיה לעולם. כי גם אם יש לך את הכח והיכולת, אם היית בהר סיני אתה יודע שאין דבר כזה לשעבד ולהתייחס בכוחנות למישהו אחר.
(משפטים תשפ)
