מרדכי גרנביץהיום, זה ממש נפוץ לעשות גיוס המונים, קמפיינים של התרמה למוסדות, או תמיכה בהוצאה לאור של מוסיקה וספרים דרך פלטפורמות כמו הדסטארט ודומיה. מסתבר שהרעיון הוא לא חדש, וכשבונים משכן במדבר, זאת הדרך. כל אחד מביא מה שלבו נודבו, זהב, כסף, נחושת ועוד חומרי גלם, ומזה מקימים משכן.
הרבה פעמים האדם חי בתודעה של יחיד, של נפרדות, הוא אומר לעצמו "הלוואי ולא הייתי צריך אף אחד"… הייתי מסתדר לבד, אם רק הייתי עשיר לא הייתי צריך לכתת רגלי לפה ולשם, לבקש טובה מההוא, ולחכות בתור כדי לפגוש את הפקיד שיאשר לי הלוואה – או את פלוני שישקיע אצלי בביזנס…
באיזשהו מקום זה חלום ורוד ונוח, כשאדם פשוט לא תלוי באחרים אלא חי בתוך מעגל פנימי שבו יש לו הכל. ומקסימום הוא ישלם עוד קצת ואז יהיה לו הכל.
בתקופה שהייתי מסתובב בעולם לגיוס משאבים, ישבתי פעם אצל תורם גדול, והוא אמר לי: "תאר לך שאדם אחד היה נותן את כל מה שחסר לך בפרוייקט שלשמו באת, זה בטח היה נוח מאד וחוסך לך התרוצצויות, אבל אני ואתה לא היינו מכירים… לי לא היתה את הזכות לקחת חלק, וכמוני לעוד הרבה אנשים. יותר מזה, כל הדרכים והמפגשים מלמדים אותך דברים, קורים לך סיפורים מעניינים, יש משהו בחיבור הזה להרבה בני אדם שונים שלוקחים חלק באותו פרוייקט, כל אחד מזווית אחרת, מתוך כוונה אחרת, וכולם איכשהו נרתמים. כל זה לא היה קורה אם היית מסתדר בלעדינו…".
אף אחד לא מזמין לעצמו טרדות כאלה, ללכת למוסך, או לבנק, או להסתובב בעולם לחפש תומכים או משקיעים, אבל בפועל המציאות בנויה ככה, שאדם לא מסתדר לבד. והסוד הוא שזה לא איזה אילוץ מעצבן, אלא ש'ככה' בדיוק זה אמור להיות. אני אמור לפגוש את פלוני, ולהכיר את אלמוני, ולהסתובב ככה שתהיה סיבה שזה יקרה. אז במקום להתמרמר על זה אפשר לשנות את נקודת המבט.
כשאדם הולך בדרכים, רחוק מהמנוחה והנחלה, והוא מבקש "משכן", מבקש להרגיש את הקב"ה איתו, אז הדרך היא להתבונן במפגשים שלו עם סיטואציות, עם אנשים שונים, ולהפנים שזה לא סתם משהו שקרה על הדרך, אלא זה הדבר עצמו שלשמו הוא יצא לדרך… הקב"ה אומר: אתם רוצים לבנות משכן שיילך איתכם בדרך החתחתים ובסיבובים של המסע? אז תשתחררו מהחלום הזה של נפרדות, ותבינו שאתם צריכים אחד את השני. ככה נבנה המשכן.
"עיקר נסיעתו וטלטולו (של כל אדם), כדי שיתוועד עם בני אדם, אולי יוכל לדבר עמהם דברי אמת. או שיקבלו הם ממנו, או שיקבל הוא מהם, או שיקבלו ויאירו זה בזה… לבל ישן את ימיו שנת עולם חס ושלום, וזה עיקר שורש כל הנסיעות שבעולם" (לקוטי הלכות, רבי נתן מברסלב).
(תרומה תשפ)
