אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')פרשת בראשית, הפרשה בה מונחים היסודות לציוויליזציה האנושית, פותחת בתיאור של החלל לפני בריאת העולם. וכך מתאר לנו הכתוב את תצורת היקום שקדם לעולם המוכר לנו היום: "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום"
פרשני המקרא עסקו רבות בהבנת המציאות שקדמה לעולם ובפשר הביטוי וצירוף המילים 'תוהו ובוהו'. בזוהר מובא: "והארץ היתה תוהו – מה משמע היתה שכבר היתה, ומאי תוהו דבר המתהא את בני האדם". העולם הקדמון לפני בריאת העולם היה עולם שהתמיהות בו היו גדולות, עוד ממשיך הזוהר ואומר: "ברא בהו ושם מקומו בשלום, ברא תהו ושם מקומו ברע". מציאות שבה הרע והטוב משמשים בו בערבוביה. מציאות שהכל מעורבב ביחד. רבי אליהו מזרחי, הרא"ם: מסביר "תהו- שהאדם תוהה ומשתומם על בהו שבה"
והרב שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש, מנסה לשרטט לנו את המצב של תוהו ובוהו ובכך גם להסביר לנו את משמעות התיאור 'תוהו ובוהו" וכך הוא כותב: "תהו" הוא מצב של ערבוביה גמורה, בו עצמים נבדלים לא יוכרו בייחודם. …"בהו" מציין את מצב הערבוביה – כבלתי נסבל מצד עצמו, כמלא סתירות וגדוש מאבקים. נמצא זה ההבדל שבין "תהו" ל"בהו": "תהו" מציין מצב של ערבוביה – בהשפעתה הסובייקטיבית על הכרתנו; ואילו "בהו" מציין מצב אובייקטיבי, ערבוביה כמות שהיא. נמצא פירוש "תהו ובהו": מעורפל ומעורבב, לא נהיר ולא נבדל. אמור מעתה: "תהו ובהו" הוא ניגוד גמור לשם "ארץ", – המבטא את אופיה הנוכחי של הארץ. וזה פירוש הפסוק: הארץ המוציאה יצורים למיניהם, כל מין בהווייתו המיוחדת, כל פרט בייחודו המוחלט – לשעבר היא היתה רק חומר היולי, כולה ערפול וערבוב".
את הניסיון להבין את הערבוב שבין הדברים אפשר לראות ביום הראשון לבריאת העולם. ביום הראשון מתאר לנו הכתוב "ויבדל אלוקים בן האור ובין החושך". פסוק זה אינו ברור כלל, שכן לא ברור כיצד ניתן להבדיל אור מחושך, וכיצד אור וחושך יכולים לשמש בערבוביה שכן מקום שיש בו אור לא נמצא בו חושך ומקום שנמצא בו חושך לא יהיה אור. שהרי אם החושך הוא העדר של אור איך ניתן לצייר מציאות בו האור והחושך משמשים יחד. מכאן מתחיל יישובו של עולם. בריאת האור מקפלת בתוכה את ההפרדה בין האור לבין החושך. עיקר תכליתו של היום הראשון לבריאת העולם הוקדש לגילוי האור וסילוק החושך.
אחד מהעקרונות עליו מושתת העולם נעוץ בעקרון שאינו מובן ולא נתפס בשכל האנושי. יסוד שעניינו ביסוד לפיו הטוב, וההגעה אל התכלית הסופית חייבת לעבור דרך הרע, הכאב והחושך. כך הוא דרכו של עולם. לפני היום הלילה. זרע שנזרע באדמה מכוסה באדמה, נרקב ומצמיח משהו חדש, לפני חוויית האושר והשמחה שבלידה והבאת חיים לעולם מופיעים הצירים וחבלי הלידה, לפני הגאולה חשכת הגלות, ויש אומרים שלפני הקמת מדינת ישראל הופיעה השואה.
מדינת ישראל והעם היהודי חוו אירוע חריג, אירוע שאין בכוחם של מילים לתארו, וכל ניסיון להדביק למאורעות הזוועה והאימה של התופת והטבח של מאורעות שמחת תורה, יקטינו, יצמצמו ויחטאו לאמת. ובעת ההיא יפה השתיקה, בבחינת 'וידום'. השאלות הן קשות, הכאב צורב בנשמה, והלב שבור לרסיסים.
בהתבוננות אל פני הרוע יש להבחין בין המציאות, לבין עומק המציאות.
באומרנו מציאות עלינו להניחה כהווייתה לא ניתן ליפותה, לא ניתן להסתירה או לצובעה בצבעים מטשטשים. המציאות כפי שהיא, היא כואבת, היא מדממת, היא מרסקת. לא ניתן להישאר אדישים אל מול הזוועות שחוללו החמס, גלגול איסלמי של הנאציזם, בפרעות שמחת תורה תשפ"ד. ב'אורות המלחמה' כותב הרב קוק: "כל העמים מתפתחים, ויוצאים אל הפועל על ידי תנועותיהם הטבעיות, המלחמה מעמיקה את הערך המיוחד של כל עם, עד שמתבלטת צורתו ויוצאת אל הפועל בהיגמרה בכל פרטי עמקיה". במילים אחרות בכוחה של המלחמה לגלות את פניה תכונותיה של העמים. דעאש-חמס חשף עצמו בפני העולם כולו כחיות אדם, כפושעי מלחמה, ככאלו ששם אדם לא ראוי לחול עליהם, שבני מוות הם.
אלא שאין די במציאות ועלינו לתור אחר הבנה אמונית של המתרחש, איך אפשר להסביר את הרע שחווינו.
ברגעים אלו דומה שיש לשוב אלא אשר ביקש הראי"ה קוק, בתפיסתו הייחודית ללמדנו: "באמת אין רע נמצא כלל, כי כל נמצא הוא טוב לפי ערכו, אלא כשאנו מורגלים לראות שלמות יותר גדולה, אנו קוראים את מה מיעוט השלמות ומה שגורם לזה בשם רע. על כן לפי האמת הבריאה נערכת אל הכל, שגם הרע הגמור נברא בצירופו אל הכלל כולו, שהוא משלים את הטוב הכללי, על כן איננו רק באמת. אמנם לפי הציור הוא יקרא רע, ועליו תיפול הבריאה, כי לפי האמת נמצא הרע רק מפני שהוא חלק קטן מן הטוב זרח עליו".
המציאות אינה באמת כוללת רע והרע הוא הצורה הפחות בהירה של הטוב. כדי להבין את דבריו של הרב קוק, נקח לדוגמה אבא או אמא שילדם חולה והרופא ציווה על הילד לשתות תרופה, אלא שהתרופה אינה טעימה לילד. ההורה יכריח את ילדו לשתות את התרופה. הילד יתנגד, יסרב, אבל האב לא יוותר, האם תעשה הכל כדי שבנה יטול את התרופה. באותו רגע הילד חושב בליבו שהאב או האם כלל אינם אוהבים אותו שאם היו אוהבים אותו לא היו מכריחים אותו לשתות את התרופה, איך יכול להיות שהאב מקשיב לרופא שמצווה לתת תרופה לבן, ולא לבן שבוכה על מרירות התרופה. מנגד תכלית ההורים בפעולתם היא להביא מזור ורפואה לבנם.
תפיסה זו, הניחה לנו משקפיים מתאימות להתבוננות על המציאות בשעת משבר, היא חשובה ויסודית עד למאוד, ותמציתה שהנגלה לנו במציאות אינו בחינת רע מוחלט אלא פרוזדור אל עבר הטוב. באמירה ברורה מוסיף הרב קוק וכותב במקום אחר: "בכל עליה ועליה נמצא תמיד מצב של היעדר הקודם להוויה, שהוא מתגלה בתור מצב של נפילה וחלישות הכח הרוחני, הקודם לתגבורת כח ממקור יותר נעלה".
מאורעות החיים נועדו ללמדנו ולגדלנו. פגישתו של האדם עם המציאות נועדה בשביל ללמדו. אוי לה לנפש שנותנת ומאפשרת לאירועים לעבור לצידה מבלי שתתן דעתה לשאלה מה עלי לקחת מכאן. פרעות אלו תכליתם להראות לעולם מי הוא האויב, להציג את פניו האמיתיות של ארגון חמס, תכליתו לאפשר לתת לעם ישראל את הלגיטימציה המוסרית להילחם ולבצר את ביטחונה של מדינת ישראל. עלינו לזכור תמיד את אשר לימדנו דוד המלך בספר תהילים: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע", גם ברגעים שאדם חש שהוא נמצא קרוב לסופו, שהוא שרוי במקום הכי נמוך ושהוא נמצא 'בגיא צלמוות' גם אז עליו לדעת לא יאונה לו כל רע.
*אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.
