אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')הפרשה פותחת חטיבה שלמה של פרשיות שעיקרן סביב בניית המשכן וכליו. על תכליתו של המשכן מצינו גישות שונות. הרמב"ן למשל קובע שתכלית המשכן כדי להשרות את השכינה בהם, "ראויים [=בני ישראל] שיהיה בהם מקדש, השרות שכינתו ביניהם". גישה אחרת אנו מוצאים בדברי הרמב"ם שלדידו כל תכלית המשכן הקרבת קורבנות וקיבוץ עם ישראל ברגלים.
אחת השאלות בהן עסוקים חז"ל ופרשני המקרא היא בשאלה אימתי צוו בני ישראל על בניית המשכן. שתי גישות אנו מוצאים – גישה אחת המצויה בחז"ל גורסת שהציווי על בניית המשכן בא לאחר חטא העגל, וגישה אחרת גורסת שהציווי על המשכן נמסר למשה בעת קבלת התורה בהיותו בהר סיני.
נתעכב על הגישה הסוברת שהציווי על המשכן הוא תוצאה של חטא העגל. גישה זו מקפלת את התפיסה שאם בני ישראל לא היה חוטאים בחטא העגל לא היה צורך בבניית המשכן, כפי שמשמיענו המדרש: "'ועשו לי מקדש' – הטיב להם הקב"ה והקדים צרי למכתם, וצווה את משה להזהירם על עשיית המשכן וכל כליו, לכפר על משה העגל". במילים אחרות, בניית המשכן הוא ציווי של בדיעבד תוך כדי קריאה נכונה של המציאות, כאשר חטא העגל נולד על רקע צורך בעם ישראל, צורך שאת חללו ממלא המשכן.
עד כמה מנהיג ציבור צריך להיות קשוב לצורכי עמו? לכאורה עיקר תכליתו של מנהיג היא להוביל. הנהגת הציבור היא לעולם אינה דבר פשוט, אך תפקידו של מנהיג לנטרל רעשי רקע ולהצעיד את צאן מרעיתו קדימה, מתוך ראיה רחבה, כללית ומתוך הכרת כל הפרטים והאתגרים הטמונים בכל החלטה והחלטה, ולעיתים לקבל החלטות שהציבור לא יקבל אותן או ימחה כנגדן.
אולם, כמו בכל עניין ועניין בחיים, התשובות לעולם אינן בתחום המוחלט, או הבינארי. מנהיגות אמיתית צריכה להיות קשובה. לדוגמא, היעדר פתיחות לצורכי הציבור יכול לפגוע ביציבות המשטר החברתי. כך למשל אנו מוצאים אצל רחבעם כאשר מגיעים אליו בני ישראל ומבקשים ממנו שיקל מעליהם את עול הכבד שהוטל עליהם בתקופת אביו, שלמה המלך, ולאחר התייעצות הוא דוחה את בקשתם, והתוצאה קשה – ממלכת ישראל נחלקת לשתי ממלכות, יהודה וישראל. ממקרה רחבעם לומד הרלב"ג "להודיע כי בהשפלת האדם עצמו יקנה לו הגדולה והממשלה, ובהתנשאו יסיר הגדולה ממנו ולזה ספר שעצת הזקנים היתה שאם יהיה היום עבד לעם הזה וישמע אליהם יהיו לו לעבדים, וספר גם כן שמפני שלא הסכים בזה ורצה להתנשא ולהתגאות סרה ממנו מלכות עשרת השבטים".
מעניינים בהקשר זה דבריו של ר' אליעזר פאפו, בספרו 'פלא יועץ' שמשמיענו: "הקדוש ברוך הוא לפעמים משלים רצון האדם בענייני העולם הזה לפי דעתו שנפשו חשקה בהן". מכאן, שמנהיג שעולה לגדולה רק כדי להשתרר – מנהיגותו לא תאריך ימים. רק מלך שמבין שבבסיס הנהגתו מונח העיקרון 'לבלתי רום לבבו מאחיו', ואולי בעצם הנהגתו הוא הופך 'עבד לעם קדוש', כפי שנהג הראי"ה קוק לכנות את עצמו, יוכל להצליח יותר, בתפקידו.
צא ולמד עד כמה הרגישות לציבור צריכה להיות גדולה. שהרי בניית המשכן יכולה להיתפס בקלות כעבודה זרה של ממש, 'כרובים' ומעשה פולחן ועוד. ובכל זאת, אם עושים אותם בהתאם ל'מתכון האלוקי' ומפעילים את המקדש בהתאם לפירוט דקדקני- לא רק שאין בכך עבודה זרה אלא מדובר במקום בו הא-ל בכבודו ובעצמו שוכן. ומכאן למנהיגים של ימינו, שחייבים וצריכים לשמוע לצרכי עמם, לקריאתם, לבחון את בקשתם, את דרישותיהם ובמקום שאלו מתיישבים עם מצוקה אמיתית ושכל ישר אין להתעלם מהם אלא לסייע.
(תרומה תשפ)
