נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)"וַיְדַבֵּר ה', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תָּקִים, אֶת-מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וְשַׂמְתָּ שָׁם, אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת… וְנָתַתָּה אֶת-מִזְבַּח הַזָּהָב, לִקְטֹרֶת, לִפְנֵי, אֲרוֹן הָעֵדֻת…וְנָתַתָּה, אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה, לִפְנֵי, פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל-מוֹעֵד. וְנָתַתָּ, אֶת-הַכִּיֹּר, בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד, וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ…" (שמות, מ', א'-ח').
הוראות רבות מצויות בפסוקים ולראשונה הבחנתי כי הן אינן מכוונות רק לאופן היצירה של כלי המשכן, על יסודותיו ויריעותיו, אלא נוגעות גם לאופן הצגתם במרחב.
לפני מספר שנים העלה האומן דוד עדיקא תערוכה בשם המסקרן: "כל קוף בעיני אימו – צבי". מאמר של ורד מימון אודותיה, שהופיע בכתב בעת "בצלאל", פקח את עיני בנוגע להעמדת מיצגים בתערוכות.
תערוכה זו, ואולי כלל התערוכות, מטרתה: "לייצר סוג חדש של נוכחות פיזית וחושית של אובייקטים". מציג התערוכה, המשתמש לעיתים בחומרים וחפצים מוכרים, מזמן למבקרים חוויה חושית- רעיונית מקורית וחדשה באמצעות האופן בו הוא מעמיד אותם בחלל, כל אחד בפני עצמו וזה כנגד זה. ובלשון הכותבת: "באמצעות התמקדות באופן שהם (האובייקטים) ממוקמים במרחב ומציעים את עצמם למבט." עוד מציינת הכותבת: "האובייקטים אינם "יפים", אלא "אסתטיים". כלומר- תערוכה אינה מציעה דווקא יופי אובייקטיבי, אלא חותרת להצגת הרמוניה רעיונית (אסתטיקה) כשהמיצגים שבה: "מציעים נקודות השקה חדשות בין פְּנים לחוץ, בין פיגורטיבי (צורני) למופשט, בין נוכחות להיעדר, בין מקור לזיוף." לדברי הכותבת, הצבת מיצגים הנתפשים "מנוגדים" או שמקורם בקבוצות חברתיות שונות, בקרבה פיסית זה לזה, מאפשרת "להראות את המקום שבו הבדל יכול להיות גם מגע ונקודת השקה…".
אם נקרא את הכתוב אודות המשכן וכליו באופן שכזה, נוכל לתהות על המשמעות הסימבולית של העץ והזהב, ועל מערכת היחסים הנרמזת ביניהם (הזהב מצפה את העץ), נוכל גם לדרוש את ההבדלים בין הציווי "לתת" – את כלי המשכן במקום מסוים ל"לשים" אותם, נעיין מחדש במדרשי הכרובים ועמידתם זה כנגד זה ונפנים את העובדה שהצבת כלי המשכן בחלל והיחס המרחבי ביניהם, כוונתו אלוקית: להציע לנכנס מבט ותודעה רוחנית.
"וַיְכַל מֹשֶׁה, אֶת-הַמְּלָאכָה" (פס' ל"ג). משה, כבצלאל, "ברא"/ עיצב עולם חזותי – מרחבי – אמוני, על פי התבנית שיצק לו בוראו. אנו מוזמנים לגלותו.
(ויקה"פ תשפ)
