נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)זכורים לי המתח וההתרגשות, טרם חציית הקווים, בדרך ל"כיבוש הדגל" של הקבוצה היריבה. האדרנלין זרם בגוף וערנות חידדה את החושים. נמשכתי אל חווית החיוּת, אל הלא נודע, אהבתי את הגיבוש הקבוצתי והתענגתי על פנטזיית הניצחון.
"לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ, אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ, אֲשֶׁר תִּנְחַל, בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ." (דברים י"ט, י"ד)
גבול, נועד להיחצות. משפט זה נאמר לי פעמים רבות, ע"י מתבגרים ומבוגרים, בשקפו בטחון עצמי וחוויית מסוגלוּת עצמית גבוהה, לצד מוטיבציה להסתכן, למרוד, לכבוש ואף להתעמת עם הסביבה. העולם המודרני מזהה חציית גבולות עם אומץ לב, יצירתיות (חשיבה מחוץ לקופסא), שובבות נעורים ואף גבורה.
מול עמדה זו תובעים פסוקי הפרשה שלנו גבורה שונה לגמרי, כזו שמהותה הפגנת כושר איפוק ושליטה, ניהול עיקש של האנרגיה המתפרצת והדחפים המצויים בתוכנו.
אמרו חכמינו: "… איזהו גיבור? הכובש את יצרו" (אבות ד', א')
ועל ה', נאמר: "בָּרְכִי נַפְשִׁי, אֶת-ה'… תְּהוֹם, כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ; עַל-הָרִים, יַעַמְדוּ מָיִם. יַעֲלוּ הָרִים, יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל-מְקוֹם, זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם. גְּבוּל שַׂמְתָּ, בַּל-יַעֲבֹרוּן; בַּל-יְשֻׁבוּן, לְכַסּוֹת הָאָרֶץ…" (תהילים , ק"ד)
גבורת ה' אינה נִיכּרת רק בבריאת איתני הטבע הכבירים, אלא דווקא בריסונם ותיחומם בעזרת גבול, למען תתקיים לצידם ובקרבם, אנושות.
הסגת גבול משמעה הזזת גבול השכן אחורנית (מלשון נסיגה) לשם הגדלת שטח המסיג. המסיג את גבול חברו, מלמדנו הכתוב, לא צעד נדל"ני הוא עושה, אלא מתריס בזדון כלפי שמים וחותר תחת מלכות ה' והנהגתו!
"לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ, אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ…" – הגבול הנו מהות קיומית, שנבראה ע"י הקב"ה כבר בבריאת העולם. היעדרו, מהווה פוטנציאל למציאות של תוהו ובוהו ותהום ערכית ומוסרית.
בהרשאתו והשראתו של ה', הושמו בארץ ישראל גבולות והיא נחלקה לנחלות ע"י "הראשונים" (יהושע בן נון ואלעזר הכהן).
שופטים ושוטרים ממונים בפרשה, על מנת לשמור עלינו, כפרטים וכעם, מפני סנוור עצמי והסגת גבול. לקיחת שוחד, עבודת כוכבים, פניה לקוסמים ומכשפים, המלכת מלך, שפיכת דם ועוד, מחמיצים, כל אחד בדרכו, את ההבנה שככל שנהיה אנושיים ונפְנים את הגבול האלוקי, כך נתקרב ליוצרנו וככל שנרהיב להיות חסרי גבול כאלוהים, מרחקנו ממנו רק ילך ויגדל.
(שופטים תשפ)
