עיר אדומה – מי אחראי?

פרופ' רוני גמזו, פרוייקטור הקורונה, מקדם חלוקה של היישובים בישראל לפי רמות תחלואה. המתווה "מודל הרמזור" מציע ש'בערים האדומות', בהן התחלואה ברמה הגבוהה ביותר, יוגבלו העסקים והמסחר, בעוד ש'בערים הירוקות' ההגבלות על הציבור יהיו מתירניות יותר.
ההלכה קובעת בעיר שיש מגיפה – מתענים ומתריעים. הערים הקרובות אליה, רק מתענות. כך לשון המשנה "וכל הערים שסביבותיהם מתענים אבל אין מתריעין, אא"כ תקעו להתקבץ לעזרתם". אמנם כשיש שיירות בין ערים, מתענות כל הערים האחרות אפילו שהן רחוקות…". כך נפסק בשולחן ערוך "היה דבר בארץ ישראל, מתענין שאר גליות עליהם (ודווקא דאיכא דבר בכולה ולא במקצתה – ר"ן פ"ג דתענית). היה דבר במדינה, ושיירות הולכות ובאות ממנה למדינה אחרת, שתיהן מתענות אף על פי שהן רחוקות זו מזו" (או"ח תקע"ו ס"ע ב'). "והקרובות מתענות אפילו אין אם שיירות ביניהן" (מ"ב תקע"ו ס"ק י').
הרב הרצוג, לשעבר הרב הראשי לישראל, השיב לשאלה האם יש לחסן אנשים חיסון מונע בשבת מפני המגיפה? האם נדון על פי הר"ן שכתב כי אין לחלל שבת בעיר שעדיין לא פשטה בה המגיפה (פ"ב דתענית), או שצריך לעשות צעדים מונעים. וענה "ואני אומר שזה תלוי ברופאים המומחים, שאם הם אומרים שעלול להתפשט וצריך לחסן את האוכלוסייה ע"י זריקות, אפילו אם יש בהן מלאכה דאורייתא, אם לא נעשה מערב שבת, מותר בשבת (שו"ת היכל יצחק או"ח סי' ל"א). מקור דבריו הוא "עכו"ם שצרו על עיירות ישראל, אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהם את השבת, באו על עסקי נפשות, ואפי' סתם, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת, ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש מחללין עליהם את השבת" (או"ח סי' שכ"ט). והוסיף הרמ"א "ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא".
עונש "קבוצתי" על עיר שלימה בוודאי שאין להטיל. העיקרון צריך להיות של אחריות אישית. ברם, יש היוצאים מן הכלל, מצבים שבהם נדרשת תגובה עונשית- הרתעתית. אך בוודאי שאין להעלות על הדעת מחשבה כזו במקרה זה. עם כל זה בוודאי יש להתייחס להוראות השלטונות כהוראה רפואית מחייבת. יכולות המדינה לפעול לשלום הציבור ובריאותו אינה דומה כלל ועיקר ליכולותיו של האדם הפרטי. על כן חובה מוסרית ודתית, הנובעת מפיקוח נפש, ומ"לא תעמוד על דם רעך", להקפיד על הוראות משרד הבריאות, ובמידה ויוחלט שסגר היא הדרך הראויה ביותר לעצור את היקף התחלואה, יש למלא הוראה זו במלוא היקפה.
(שופטים תשפ)