הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)״כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום״ – מלחמה קשה מתרחשת סביב המילה ״שלום״ בימינו. כבודה חולל וקדושתה נפגמה. היא נכבשה על ידי מנהיגים שונים שניסו לעטוף בה את מדיניותם הכושלת והמסוכנת. השתמשו בו לתאר מהלכים מדיניים שונים שלא קידמו את השלום במאומה, ונראה שאפילו להיפך. בשל העובדה שלא ניתן לאחוז בשקר לתקופה ארוכה – הדבר הביא לכך שהיא אינה שורה בדיבור, בכתיבה ובעיסוק. נראה שיהיה זה נכון לומר שאם ייסרקו את כל דפי פרשת השבוע (לדוגמה) ויחפשו בהם את החתירה לשלום כנושא שיש לדון בו – תוצאות החיפוש יהיו מועטות מאוד, ומספר האיזכורים של המילה יפתיע בדלותו. הצלקות שאנו נושאים בגופנו ובמשפחותינו מצדיקות את החשדנות מפני כל שימוש במילה ״שלום״.
לעומת זאת, כשאנו בוחנים את מקומו של השלום במשמעות המקראית, בדברי חז״ל ובמשקלם, בפרשנות ובמוסר – אנו מוצאים את השלום כאחד היסודות הבסיסיים ביותר של הקיום. די לנו אם נזכיר את דברי חכמים ״על שלושה דברים העולם עומד: על האמת, על הדין ועל השלום״ כדי להבין את המשקל המועצם של החתירה לשלום ולמניעת שפיכות דמים. בוודאי שמשמעות המילה ״שלום״ במקרא ובדברי חז״ל אינה זהה למושגים של שלום שאנו עוסקים בהם בימינו, אבל הדבר נכון ביחס לכמעט כל דבר, ושלשלת מסירת התורה שבעל פה עוסקת לאורך הדורות כולם בתיווך שבין דבר ה׳ כפי שהוא מופיע בתורה ובין המימוש המעשי שלו בהארה המיוחדת של תכונת כל דור.
הפער הזה הוא אחד האתגרים הגדולים העומדים בפנינו בשעה שאנו מכוננים את יחסנו לסובבים אותנו. בראש ובראשונה, כמובן, שלום פנים לאומי, וחתירה מתמדת לדרכם של תלמידי חכמים שנועדו להרבות שלום בעולם, ולהכרה כי אנו מצווים באופן מתמיד לנווט בין האמת, והדין והשלום, ולמצוא את הדרך לממש את שלושתם כאחד. אולם הדבר נכון גם ביחס לאויבים הסובבים אותנו. כמיהתנו למיעוט שפיכות דמים, רצוננו העז למימוש של חזון אחרית הימים שבו ״כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים״, המשך המסע הגדול של אברהם אבינו שחלק מייעודו הוא ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״ – כל אלה הם חלק בלתי נפרד מעולם רוחני ודתי. זהו גם אחד המפתחות לעיסוק בדבר החשוב ביותר הקיים – קישור כל חלקי האומה לזהותם היהודית ולהמשך החתירה למימוש הייעוד הגדול של עם ישראל.
ולוואי ונדע לשקם אט אט את קדושת הכלי המחזיק ברכה יותר מכל – השלום, ולהחזיר את החתירה אליו לעולמנו הרוחני. הוא לא יהיה לבד שם – עצם העובדה שעימו ביחד נמצאים האמת והדין שלעתים סותרים אותו; עצם העובדה הממשית שאנו מחויבים לישיבת ארץ ישראל והתנחלות בו מלמדת שהנושא הרבה יותר עמוק ומורכב. אבל את הקריאה לשלום אנחנו צריכים לחדש עוד ועוד, כחלק מהאמונה העמוקה שלנו בעושה השלום במרומיו, ולבקש כי יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל.
(שופטים תשפ)
