הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)במשך 500 מאות שנים לא היו יהודים בספרד, "אספמיא" בלשון חז"ל ובפי סופרי ימי הביניים. מהלומת האינקוויזיציה והגירוש השאירו את אותותיהם וגרמו לריחוק פיזי ונפשי מהממלכה האחראית להמרת דתם של יהודים רבים ולגירושם של רבים אחרים, מה שגרם להרס וחורבן הקהילות היהודית בספרד. אולם, בראשית המאה ה-20 החלו יהודים לשוב לספרד ולשכוח את חרם הקדמונים החל על התיישבות בספרד. הקהילה הראשונה אשר נוסדה בספרד לאחר הגירוש בשנת 1492, הייתה הקהילה היהודית בברצלונה בשנת 1918, עיר הבירה והמחוז המיושב ביותר בקטלוניה, והעיר השנייה בגודלה בספרד.
ככל הנראה, ראשוני היהודים הגיעו לברצלונה עוד בתקופה הרומית.
עפ"י עדויות ארכיאולוגיות, קהילה יהודית נכבדה הייתה קיימת בקטלוניה, שם נמצאת ברצלונה, החל מתחילת הספירה הנוצרית. רק לפני שנים מועטות, התגלה בעיר העתיקה של ברצלונה באזור שהיה הקאל היהודי, בית כנסת עתיק מהמאה השלישית לספירה המלמד על נוכחות יהודית מתקופה זו בעיר, ששימש את היהודים עד תקופת הגירוש והיה נסתר במשך יותר מ-500 שנה עד שנמצא ונקנה שוב על ידי הקהילה היהודית.
ברצלונה, עיר ואם בישראל
עד תחילת המאה ה-12 התקיים בספרד שלטון מוסלמי, שהיה בדרך כלל סובלני כלפי הקהילה היהודית הגדולה בספרד. בתקופה זו היה בחצי האי האיברי הריכוז הגדול ביותר של יהודים ביבשת אירופה. היהודים התפרסו בכל רבדי החברה הספרדית-נוצרית. הם נהנו מחופש דת ומאוטונומיה שיפוטית. תרבות היהודים שגשגה, מצבם הכלכלי היה טוב והם זכו לרכוש השכלה גבוהה. תקופה זו כונתה "תור הזהב של יהדות ספרד", ובמהלכה כתבו יהודי ספרד שירים, פואמות ומאמרים פילוסופים ודתיים.
החל מהמאה ה-14 מצבם של יהודי ברצלונה וכל ספרד הורע משמעותית. צווים אנטישמיים רבים יושמו ע"י המונרכיה והכנסייה הקתולית ויהודים רבים התנצרו בעודם שומרים בסתר על יהדותם, על מנת להימנע מרדיפה. ב-1391 התחילו פרעות בברצלונה, ואלפי יהודים נרצחו או הוכרחו להמיר את דתם. אמנם גירוש ספרד התקיים רק ב-1492, אך כל יהודי ברצלונה ברחו או המירו דתם בעקבות פרעות אלו. כלומר – 101 שנים לפני שגורשו היהודים משאר ספרד, נגדעו החיים היהודיים בברצלונה.
ברצלונה נותרה ריקה מנוכחות יהודית למשך למעלה מ-500 שנה, עד שיהודים ספרדים ואשכנזים הגיעו לחדש בה את הקהילות היהודיות, בתי הכנסת והחיים היהודיים. חידוש הקהילות היהודיות בברצלונה וספרד, הוא סמל ודוגמא למעגליות ההיסטוריה.
אולם, למרות שאין רצף היסטורי בנוכחות היהודים בספרד וברצלונה, הרי שהיהודים החדשים חיים בצל הדמויות הגדולות של העם היהודי אשר גרו בעיר והיו מראשי הקהילה, וכפי שאמר לי רב הקהילה בברצלונה: "ליהודי מן השורה ההיסטוריה היא היסטוריה בלבד, ואין בה השפעה משמעותית על זהותו, אולם למנהיגות הרוחנית והקהילתית יש קשר, אנו מרגישים מחויבים לשמור ולשמר את ההיסטוריה היהודית. לא קל להחליף את הר"ן או הרשב"א כמנהיג רוחני של היהודים בעיר".
הקהילה היהודית כיום
בראשית המאה ה-20, המלך אלפונסו השמיני פעל למען הבאתם של יהודים מטורקיה, בולגריה וארצות הבלקן לספרד. כך החלו להגיע ראשוני היהודים לברצלונה ולערים אחרות בספרד. בשנת 1918 נוסדה הקהילה היהודית הראשונה בעיר. אחרי השואה הגיעו ניצולים ממזרח אירופה לברצלונה ובשנות החמישים הגיעו יהודים ממרוקו. כיום מונה הקהילה היהודית קרוב ל10.000 יהודים.
בעשורים האחרונים החלו להגיע יהודים מארגנטינה לספרד הרוצים לשפר את מצבם הכלכלי. כיום מעריכים שרוב היהודים בברצלונה הם מארגנטינה וכן ישראלים שהגיעו מהארץ, אולם הם לא משויכים לקהילה היהודית. הגירתם של יהודים מארגנטינה והקושי לקלוט אותם בקהילת האם בברצלונה עקב השינויים התרבותיים והדתיים הקיימים ביניהם, גרמו לצמיחה של הקהילה הקונסרבטיבית בעיר.
מרגישים בבית
רמת ההתבוללות גבוהה מאד. דור הביניים והצעירים בקהילה משולבים בחברה הספרדית המקומית ומרגישים בביתם בספרד. בכך אין כל פסול, אלא שתופעה זו כרוכה גם בהחלשות הזהות היהודית ונסיגה מהאמונה היהודית והמסורת של ישראל סבא.
הקהילה בברצלונה עושה מאמצים מרובים לשמור ולחזק את הזהות היהודית של צעיריה. הקהילה מחזיקה בית ספר יהודי יומי בו לומדים ילדי הקהילה, תלמוד תורה הפועל בימי ראשון ותנועת נוער לצעירים.
גם לאחר שבמשך שנות דור לא היו יהודים בספרד, עד היום לא קל להיות יהודי בברצלונה. למרות ואולי דווקא בגלל יחסה של ספרד ליהודים במשך ההיסטוריה, האנטישמיות לא הגיעה לקיצה בספרד. ספרד נחשבת לאחת המדינות האנטישמיות ביותר באירופה. עמדה זו עוברת כחוט השני בחברות והמפלגות השונות במדינה. מאידך, אפשר להיתקל באנשים שאינם יודעים כלל וכלל מהו יהודי בספרד. למרות הכול, לקהילה היהודית יש יחסים מצוינים עם כל הגורמים הממשלתיים ולא מורגשת אנטישמיות ברחובות העיר.
כששאלתי את הרב המקומי מדוע הוא נמצא בספרד למרות חרם הקדמונים שלא להתיישב בספרד, השיב: "לא הייתי מעיז להיות היהודי הראשון אשר ישוב לספרד, אולם אם יש קהילה יהודית בספרד, צריך שיהיה לה רב. אם יש יהודים מרוחקים בספרד, צריך להביא אותם ולקרב אותם. אם אדם מאבד תכשיט בתוך הבוץ – לא ילך לשם לחפש אותו?"
(שמות תשעט)
