בחירת ישראל – חלק א'

"לא נולדו הגויים רק בשביל לשמש אותנו, לשרת אותנו. אם לא, אין להם מקום בעולם", צוטט הרב עובדיה יוסף באחד משיעוריו על ידי אבישי בן חיים בחדשות עשר (10.10.2010). העמדה שהציג כאן הרב עובדיה יוסף איננה דעתו האישית בלבד. רבים מאד מבני האורתודוקסיה מחזיקים בעמדה שכזו ביחס לעולם הלא-יהודי. עיקר ותכלית ההוויה מבחינתם הוא עם ישראל שעוסק בתורה ובמצוות; כל שאר הברואים נועדו לשרת אותם.
תפיסות אלו מתבססות בדרך כלל על הבחנה אונטולוגית בין ישראל לגויים, כאילו ישראל הם בעלי מדרגה קיומית גבוהה יותר מאשר אומות העולם. משום כך, רק ישראל ראויים לתורה, וכל העולם כולו לא נוצר אלא כדי לשרת אותם. ללא-יהודי אין שום סיכוי להגיע למדרגתו של היהודי ולעד יישאר בתפקיד משרת בלבד.
בעולם הקדום, קל מאד היה להגיע למסקנה שכזו. העולם היה ברובו אלילי, פגני, ולוקה בעוולות מוסריות. על הרקע הזה קם עם הסגולה והציב רף רוחני גבוה לאנושות. הוא דחה את עבודת האלילים והצהיר על שוויון בפני הא-לוהים. עם זה דיבר על שחרור עבדים, על חמלה כלפי יתום ואלמנה, על חסד ורחמים כלפי החלשים בחברה ודרש מבני האדם לחיות חיים של צדק ומשפט. עם זה היה היחיד שקבע יום מנוחה שבועי והגן על זכויות עבדים, אסר את הרצח ואת השקר וקידש את הישר והטוב. הפער בין עם זה לשאר האנושות היה ניכר לעין. בקלות ניתן היה להגיע מכך למסקנה שיש משהו אחר בעם הזה, ושהטוב שבכל זאת נמצא בין העמים אינו אלא אשליה ("הטוב שבגויים הרוג").
אבל בעידן שלנו, הדברים כבר נראים אחרת. מדיניות הרווחה של מדינות מתקדמות מפותחת לא פחות מזו שהציעה היהדות. יום מנוחה שבועי הפך למוסכמה ורבים כבר נהנים משניים ואף שלושה ימי חופש בשבוע. ערכי המוסר והטוב התקבלו על כלל האנושות, ואין חברה מתוקנת שרואה ברצח, גניבה או רמאות, דבר לגיטימי. העולם הפגני, על כלל ערכיו, נראה עולם שחלף ואיננו עוד.
לאור זאת, צפה ועולה שאלת ייחודו של עם ישראל. פתאום מסתבר, שאותו הבדל שהיה כל כך ברור וניכר בעבר, כבר לא מובן מאליו. אמת, היהודים החיים בארץ ישראל פחות מרגישים זאת, אבל אצל יהודי חוץ לארץ זה נושא בוער. בחור יהודי שיוצא ללימודים בקולג' ומתערה בחברה הכללית, מחפש לא אחת לתת לעצמו דין וחשבון מפורט מדוע הוא מעוניין להישאר יהודי.
מסיבה זו, חשוב כחלק מהעיסוק בהלכה בדיני עבודה זרה, לדון גם בשאלת בחירת ישראל, שכבר איננה פשוטה כבעבר. מה שברור הוא שאת התשובה שנתן הרב עובדיה יוסף, ושרבים מבני האורתודוקסיה בימינו נותנים, לא רק שכבר לא ניתן לתת, מפאת העולם שהשתנה, אלא שאסור לתת. לדבר היום על הבדל מעמדי בין יהודים ולא-יהודים, כאילו האחרונים צריכים לשרת את הראשונים, זו עוולה המנוגדת למוסר הישר. ולא יעלה על הדעת, שדווקא אותה דת שנועדה להוות מגדלור מוסרי לעולם, תבסס את קיומה על הנחות א-מוסריות מובהקות כאלה.
חיוני שהאורתודוקסיה תכיר כי לא היא מרכז העולם, וכך גם לא היהדות. לא הכל סובב סביבנו, ולא הכל נועד למעננו. מהי, אם כן, משמעות הבחירה בישראל? וכיצד בכלל ניתן לדבר על בחירה במרחב תרבותי של שוויון? על כך נדון ברשימה הבאה.
(משפטים תשעט)