מרדכי גרנביץבסעודת שבת אחת, נזדמנה לשולחני בין האורחים, מישהי ש"גדלה על ברכיו" של ר' שלמה קרליבך, והיתה כחלק ממשפחתו, ובנסיעות משפחתיות רבות איתו ועם בנותיו, בארץ ובעולם.
נתגלגלה לה שיחה מעניינת, אבל דווקא הדבר שהכי טלטל אותי ונגע בליבי, הוא שהיא סיפרה שהיתה עם ר' שלמה ב"ליל הסדר" האחרון שלו. הוא הוזמן לכפר נופש מפואר בארה"ב לערוך את הסדר. אורחי המלון המדובר לא ממש היו ב'אקסטזה' ובמצב רוח לתפילה ב"נוסח קרליבך", או לליל סדר ארוך ומלא בסיפורים, והם הבהירו לו זאת באופן חד וברור. מבחינתם הוא קיבל תשלום בשביל להיות עורך סדר קלאסי של בתי מלון…
כך יצא שר' שלמה התפלל בנוסח מהיר, וערך "סדר בזק" על מנת שהקהל הנרגן יגיע מהר ל"שולחן עורך" ויוכל להשביע רעבונו וללכת לישון.
זה לא שלא היו מצבים אחרים. היא היתה איתו פעם בליל סדר במנהטן ב"קרליבך שול". סדר שנגמר בשש בבוקר. לילה מדהים רצוף ניגונים וסיפורים, כשהקהל קשוב, משתתף ומחובר.
אבל היא אומרת בפירוש שהיו פעמים רבות, כדוגמת הסדר האחרון, שר' שלמה היה מגיע למקום שהזמינו אותו ושילמו "כמה רובל" להופעה וכדומה והקהל היה אדיש ומפטפט, ור' שלמה ממש היה צריך לבקש שינסו לפתוח שערי הלב, להקשיב, לשיר, ובקיצור – "להיות איתו", ובעצם החוויה היתה בינונית ורחוקה מאד ממה שמצטייר לנו לעיתים בסיפורים.
בשבילי זה היה חיזוק גדול והרבה חומר למחשבה, שהרי בחיים האמיתיים, אדם מתגלגל למקומות מאד שונים ממה שהיה מצפה או רוצה, ומזדמן לפגוש אנשים שונים מאד מהאווירה שלו.
אני מאמין שכל אחד מכיר את זה מחייו.
גם בתור מוסיקאי, או מי שמדבר ברבים, אבל גם סתם בתור אדם שרוצה שמפגש פלוני או שבת פלונית תהיה בצביון כזה או אחר.
בפועל, החיים מזמנים חוויות אפורות, ולעיתים תכננת, שהנה פה אנשים "יזרמו איתך" על משהו ובסוף זה לא ממש הכיוון.
לפני חגים ומועדים, פעמים רבות האדם מתרגש, מתכנן בציפייה דרוכה איך יעבור עליו החג, איפה יהיה, בחברת מי, ומה תהיה האווירה. הנה מברכים את חודש אדר וכבר מריחים את פורים הממשמש ובא, ומי לא רוצה פורים לעילא ולעילא. אבל לעתים כגודל הציפיה כך האכזבה, מכך שדברים לא התרחשו כמו שהיינו רוצים. ופה נבחן האדם: האם יש לו את "עצמו", לשמוח איתו, בעצם החג, או שהוא תלוי לחלוטין באווירה חיצונית.
אחרי ה"היי" הגדול של מתן תורה, "כאיש אחד בלב אחד", כשהעתיד נראה ורוד, מגיעה פרשת "משפטים" ומזכירה לנו שבמציאות לא תמיד הכל מושלם: גנבה, עוולות מוסריות, קללות, מריבות ממוניות. אלו מצבים שצריך להתכונן אליהם ולדעת איך להתייחס אליהם.
רק בסיום כל עניינים אלו, התורה מדברת על החגים: אם הפנמת שלא הכל כמתוכנן, אם קיבלת שלא הכל יקרה כפי שהיית רוצה, אתה יכול לחגוג את הימים הטובים בלי אכזבות…
זאת תזכורת חשובה, שאין אפשרות אחרת. שזהו חלק מהמסע של החיים האמיתיים.
שהאור הוא אישי והוא בלב, ולא בחוץ.
ושגם אם אתה זורח למרחקים כמו ר' שלמהל'ה, עדיין לא ייפקדו ממסלולך זמנים בהם תשב בדד בין אלפי בני אדם.
(משפטים תשעט)
