הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)י"ב קהילות
הצועד ברחובות השוק המקומי של איזמיר בטורקיה, נתקל כיום במראה עצוב. 12 בתי כנסיות המסמלים את גדולתה של יהדות איזמיר עומדים בשיממונם, ריקים כמעט מאדם ולעיתים גם מתכולתם. גבאי בית הכנסת אשר ליווה אותי בסיור לא הפסיק להתאנח על מה שהיה ואיננו ואף תיבל את דבריו בשפת הלאדינו השגורה בפיו מדורי דורות.
מספר בתי הכנסת העומדים בליבה של העיר העתיקה של איזמיר, ברובע קמראלטי, מלמדים על קהילה שהייתה מגוונת ובעלת ציבורים שונים. כל בית כנסת היה שייך לעדה אחרת או להגירה אחרת, עם עיצוב, סגנון ונוסח אחר. י"ב בתי התפילה יוצרים פסיפס היסטורי ייחודי של קהילת איזמיר לאורך הדורות.
40 אלף יהודים
הקהילה היהודית של איזמיר הייתה אחת הקהילות הגדולות ומשגשגות באימפריה העותומאנית, שנהנתה מחופש דת וקיימה מערכת חינוך עצמאית ובתי דין קהילתיים. אולם העיר שהייתה ביתו של הרב חיים פלאג'י ושבתאי צבי והיו בה חכמים גדולים, בתי כנסת וישיבות ויהודים מלאו את רחובותיה, היא כיום רק מזכרת לימים עברו.
הקהילה היהודית באיזמיר היא עתיקת יומין, ישנו מידע על ישוב יהודי בעיר עוד מראשית תקופת הנצרות ויש אף עדות לכך בברית החדשה. יש המקדימים את היאחזותם של היהודים בעיר לזמנו של אלכסנדר מוקדון (356-323 לפני הספירה). בימי הביניים היה מספר היהודים באיזמיר מועט אך מספרם גדל במאה ה-16 לאחר שהתיישבו בה רבים מגולי ספרד וצאצאיהם וגם מערים אחרות בטורקיה וכן מיוון. בסוף המאה ה-19 הגיעו גם יהודים אשכנזים מרוסיה ופולין. באיזמיר ישבו גם יהודים אשר נקראו בפי כל "פרנקוס" או "פראנקים", אלו היו בעיקר סוחרים יהודים פורטוגזים, ביניהם אנוסים רבים שחזרו ליהדות ועסקו במסחר.
האימפריה העות'מאנית הזמינה את היהודים שגורשו מספרד ומפורטוגל להתיישב בתחומה וכך הגיעו יהודים למרוקו וטורקיה ובמשך מאות שנים הם הפכו לגורם דומיננטי ומכריע בחיי המסחר והתרבות של המדינות. הגל הגדול של הגירת יהודים מספרד לאימפריה העותומאנית פסח על איזמיר, ורק לקראת סוף המאה ה-16 כאשר הפכה לעיר נמל מרכזית, החלו להתיישב בה יהודים מארצות שונות.
בשנת 1868 חיו באיזמיר כ-40.000 יהודים. בראשית המאה ה-20 יהודים רבים עזבו ליוון, צרפת, ארצות הברית, ארגנטינה ומקסיקו ומספרם ירד ל-25.000 אלף. לאחר הקמת מדינת ישראל כ-10.000 יהודים עלו לארץ. כיום חיים באיזמיר כאלף יהודים בלבד ובכל טורקיה כ-18.000 אלף למרות שגם הם פוחתים והולכים.
בי"כ סניורה
נראה שבאיזמיר הבדיחה הידועה על כך שיהודי הנמצא באי בודד מקים שני בי"כ, מתקיימת הלכה למעשה. לאורך השנים כל עדה בנתה לעצמה את בית התפילה המתאים לה וכך נוצרו פילוגים דתיים, חברתיים והלכתיים. האוכלוסייה היהודית באיזמיר הייתה מורכבת מיהודים שבאו ממדינות שונות, עם שפות ותרבויות שונות וכמובן נוסחים ומנהגים שונים. כל גל של מהגרים יהודיים הביא עמו את המסורות המיוחדות של הקהילה המקורית ממנה הוא בא. כך נוצרו באיזמיר קהילות ובתי כנסיות על פי הנטיות האתניות של העדות השונות. אולם למרות השוני, רוב היהודים גרו סביב השוק במרכז העיר. הפעמון התלוי מעל שער הכניסה לשוק משמש עד היום להכרזה על כניסת השבת ולזיכרון של הקהילה הגדולה והפעילה שהייתה בעיר.
מתוך כ-40 בתי כנסת שהיו באיזמיר, נותרו כיום רק 13, מתוכם 12 בתוך השוק. חלק מביה"כ עדיין שומרים על צביונם ומקרינים אווירה מיוחדת של מקום תפילה וכינוס יהודיים ואחרים עומדים בחורבנם ומתפוררים מלגו ומלבר.
לכל בי"כ יש את הסיפור המכונן שלו. בשנת 1690 נוסד בי"כ "ביקור חולים", בי"כ "שלום" (נקרא גם "שבתאי צבי" או "קהל דה אבאשו"), נוסד כנראה במאה ה-17. בי"כ ה"פורטוגזי" נוסד ב-1710, "מחזיקי תורה" ב-1722, בי"כ "אלגזי" (נקרא גם "קהל דה אריבה") ב-1728. כמו כן, בי"כ "עץ חיים", "בית הלל" ובי"כ "שער השמים". בי"כ "הסניורה" נקרא על שם דונה גרציה נשיא, ועל פי המסורת נוסד על ידה. בתחילת המאה ה-20 נבנה "בית ישראל", ביה"כ הגדול והמרשים ביותר באיזמיר, ע"י אמנים איטלקים שהוזמנו במיוחד לצורך בנייתו. היכן מצינו בעולם בי"כ "סניורה" (אישה)? בי"כ הנקרא "פורסטרוס" (זרים) ובי"כ הנקראים על שם מקור המוצא, כמו בי"כ "פורטוגל"?
בביה"כ ה"פורטוגזי" הנחשב לעתיק ביותר באיזמיר, יש עיצוב אדריכלי ייחודי המבטא לא רק צורה אלא גם תוכן ומשמעות. הבימה של ביה"כ, הבנויה כחרטום של ספינה, נבנתה ע"י אנוסים שברחו לתורכיה מפורטוגל במאה ה-16. עפ"י האגדה הם השתמשו בקורות עץ מהספינה ממנה באו, כעדות להצלתם.
מיניבוס לבי"כ
במטרה לחזק את הבי"כ והמסורת המקומית בקהילה באיזמיר, נערך בשבת איסוף מתפללים במיניבוס כדי להשלים מניין בבית כנסת "בית ישראל" ולשמור על הבי"כ פתוח. היחס לבי"כ איננו כבניין בעל קירות בלבד, אלא כבעל משמעות וחיים משל עצמו.
למרות שהאדם הדתי השומע על תופעה זו ירים גבה, יש לזכור שיהודים לא תמיד מבקשים לשמור על ההלכה או על הדת אלא על המסורת, כמו להתפלל בבי"כ בו התפללו אבותיהם. "אני ממשיך את מה שעשו אבי וסבי", אמר לי אחד המתפללים.
(ויקה"פ תשפ)
