אובסשן לפאשן

בפרשת השבוע אנחנו מקבלים הוראות מחויטות לגבי מה על הכהן הגדול ללבוש, כאלו היינו בעיצומו של הfashion week בפריז.
אם אלוקים בעצמו נותן הוראות לבוש לכהן הגדול כמו היה שאנל, זה אומר שכנראה יש משהו מעבר לבדים ולעיצובים, יש מסר רוחני שעובד דרך הבגד אותו אנו לובשים.
שנים התביישתי להודות בעובדה שאני אוהבת אופנה, כאלו זה שם אותי במקום הרדוד של האנושות, פילוסופיה ושירה זה כן, נעליים ושמלות… פחות.
אבל, במהלך השנים הצלחתי להבין שלבגד יש תפקיד.
מה שאנחנו לובשים מגדיר אותנו, זה כרטיס הביקור שלנו.
כאן אנחנו יכולים לבטא את היצירתיות או את האומץ שלנו, את השונות שלנו.
נכון, יש גם כאלו ששם מראים את הכסף שלהם, אבל גם זאת אמירה.
ללכת עם מעיל פרווה בצבע ורוד פוקסיה, זה אומר משהו. זה אומר שאני רוצה שיראו אותי, שאני לא פוחדת ממה יגידו, ובעיקר שאני אופטימית… אבל יש גם אחריות בצד, כשמישהו לובש חושן מפואר, או ז'קט מנוצות של גוטייה, או להבדיל, שמלת קימונו ורודה עם גולגולים בשיער (ראה נטע ברזילי), הוא מבין שעיניי העם נשואות אליו, ואז התפקיד שלו הוא לא רק להעביר מסר אישי, אלא להעביר מסרים קולקטיביים, לאנושות, לעולם.
כשהעין מתפקסת קל לאוזן לשמוע.
הרי אם היה עומד כהן גדול בג'ינס וחולצה משובצת מכופתרת על הפודיום בבית המקדש, יש מצב שלא כולם היו נושאים עיניהם אליו, ויש מצב שהמסר הרוחני לא יעבור בשלמותו.
אבל זה גם מעבר לתשומת לב ויזואלית.
אדם בתפקיד רם ונישא צריך לכבד. והצעד הראשון הוא שהאדם עצמו יכבד את מעמדו. לכן מלכים לובשים כתרים, נסיכים עוטים גלימות, נשיאים לובשים חליפות תפורות היטב ונשיאות – שמלות מהודרות.
זה לא רדוד, זה פשוט לתת כבוד.
לפני שבוע קפצתי למכולת, יצאתי מהר מהבית עם טרנינג ועליו מעיל ובלי איפור. בקופה עמדה לידי אישה ,שמעה את הקול שלי, הסתובבה ושאלה: "רגע את עדי ארד? הזמרת? ההיא מהפייסבוק?". הבחנתי באכזבה הקלה שהיא חוותה, אני מניחה שחצי שעה קודם היא ראתה אותי בסרטון מאופרת כהלכה עם מעיל טורקיז ומיקרופון ביד, שרה ומחייכת למצלמה בתאורה מחמיאה. "כן, זאת אני, בלייב, בלי פוטושופ וצבעים". היא חייכה ואמרה לי: "את דווקא חמודה ככה, נראית יותר ילדה".
הבנתי שפתאום ההילה שלי התנפצה לה והיא הרגישה יותר קרובה אלי.
אבל אני לא כוהנת גדולה אפילו לא לוייה. אין לי תפקיד רוחני להעביר, אולי רק תדמית. האחריות עלי קטנה יותר.
הבגדים המוקפדים של הכהן חשובים לא פחות מהפעולות שהוא עושה, כי הם מדברים, הם משפיעים.
אז נכון, אני לא מעבירה כרטיס במשכן כל יום, וגם כנראה שלא אשתתף באירוויזיון.
אבל מה שבטוח זה שמהיום כשאקפוץ למכולת מהר, אשתדל לפחות להתאפר.

סֵפֶר "אוֹרוֹת" לַיְּלָדִים
הרב שלמה אבינר

הַמִּלְחָמָה (24) (פִּסְקָה י')

שְׁמָעְיָה: שָׁלוֹם לְךָ טוּבְיָה. לָמַדְנוּ שֶׁאוֹרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הוּא שֶׁיְּרוֹמֵם אֶת כָּל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי. אֲבָל כֵּיצַד הַדָּבָר הַזֶּה יֵעָשֶׂה?
טוּבְיָה: זֶה פָּשׁוּט. הָאֱמוּנָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁד' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, הִיא שֶׁתְּחַמֵּם אֶת כָּל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי.
ש: אֵיפֹה זֶה כָּתוּב?
ט: "ד' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ".
ש: אָז לָמָּה זֶה לֹא קָרָה עַד עַכְשָׁו?
ט: עַד עַכְשָׁו לְצַעֲרֵנוּ לֹא הָיִינוּ בַּמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה הַזּוֹ, שֶׁל יִחוּד ד'.
ש: מָה, עַד עַכְשָׁו לֹא הֶאֱמַנּוּ בד' אֶחָד?!
ט: בְּוַדַּאי שֶׁהֶאֱמַנּוּ. אֲבָל בְּמַדְרֵגָה יוֹתֵר נְמוּכָה, לֹא יִחוּד עֶלְיוֹן אֶלָּא יִחוּד תַּחְתּוֹן.
ש: אַתָּה מוּכָן לְהַסְבִּיר אֶת הַמֻּשָּׂגִים הָאֵלּוּ – יִחוּד עֶלְיוֹן וְיִחוּד תַּחְתּוֹן?
ט: כֵּן. יִחוּד עֶלְיוֹן הוּא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ד' אֱלֹהֵינוּ ד' אֶחָד". כְּלוֹמַר, שֶׁאֵין בָּעוֹלָם, אֶלָּא אֶת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְבַדּוֹ. אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. אָמְנָם נִרְאֶה לָנוּ שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים בָּעוֹלָם, אֲבָל זֶה רַק מָה שֶׁנִּרְאֶה לָנוּ. בֶּאֱמֶת, יֵשׁ רַק ד' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.
ש: וּמָה זֶה יִחוּד תַּחְתּוֹן?
ט: יִחוּד תַּחְתּוֹן, הוּא, "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד". כְּלוֹמַר, כְּבוֹד ד' שֶׁמִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָמִים. בָּעוֹלָם זוֹכִים לְגִלּוּי כְּבוֹד שְׁמוֹ. אֲבָל זֶה רַק גִּלּוּי.
ש: אָז מָה קוֹרֶה, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ רַק גִּלּוּי תַּחְתּוֹן?
ט: זֶה גִּלּוּי יוֹתֵר חַלָּשׁ. וְאָז יֵשׁ מָקוֹם לְכָל מִינֵי קִלְקוּלִים וְעִוּוּתִים, כְּגוֹן הַנַּצְרוּת, שֶׁהִיא עִוּוּת שֶׁל הָאוֹר הָעֶלְיוֹן. וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּ בְּעוֹלַם טָעֻיּוֹת רַבּוֹת וְעִוּוּתִים רַבִּים. אֲבָל כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן, מִמֵּילָא כָּל הַשִּׁבּוּשִׁים הָאֵלּוּ יֵעָלְמוּ, וְאָז "יִהְיֶה ד' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
(תצווה תשעט)