מרדכי גרנביץמשהו קורה בפוליטיקה. מפלגות סקטוריאליות נלחמות על קיומן ופוליטיקה שבטית נדחקת הצידה. אינני מבין בפוליטיקה, ואין לי רצון לעסוק בה, אלא במה שהנושא אולי משקף מבחינה אישית וחברתית.
ברגע שחומות קורסות, מכח התקופה, האינטרנט, התרבות, ואולי הפוסט מודרניזם, האדם היחיד מוצא עצמו חשוף וערום מול בחירותיו. הוא אינו יכול להסתתר מאחורי האמירה שהוא חלק ממשהו.
שרידי הדור הקודם עדיין נלחמים. אלו אוחזים במלחמת תרבות לשמר את "פך השמן הטהור" של הצביון. ואלו מן הצד השני מדברים על "הדתה". אבל השיח הזה הוא שאריות תפיסה המגדירה את האדם דרך המגזר שלו. ואז אם אדם נפתח ובוחר בעצמו הרי הוא בסכנה להתחלן, או מאידך גיסא, אם הילד ישמע על ל"ג בעומר הרי הוא בסכנה לעבור מגזר ולהצביע לבית היהודי.
איני מדבר כרגע על אידאולוגיה או חזון, אלא על מציאות הנוכחת כאן ועכשיו בחיינו: אין לנו מושג על חובש הכיפה השחורה שלצידנו בתור בבנק, מה אמונותיו, למי הוא מצביע, ומה דעתו על גיוס לצבא או השתלבות באקדמיה. אין לנו מושג על גלוי הראש שלצדנו באותו תור, מה עמדתו ביחס לתורה, לשבת, ולא-להים.
לטעמי, אין זה מטשטש עמדות, נהפוך הוא, זה הופך את המחשבות לענייניות יותר, את הדיאלוגים לנטולי אמוציות מיותרות הנוגעות ל"רגישות מגזרית". בצדי הדרכים עוד נשמעות זעקות ה"הדתה" אל מול כל פתיחת שיח עם המורשת והמסורת, בצדי הדרכים עוד נשמעות זעקות "שמד" והחלנה על כל פתיחת מרחב שיח כלשהו עם העולם המודרני, אבל ב"שטח", היחיד כבר אינו עסוק במשמעת מפלגתית, אלא בחשיבה מהותית. הוא בוחר את דרכו. בכל עניין לגופו. אין סינר להסתתר מאחוריו, אין כנפיים לחסות בצלן.
איני עסוק בניתוח אם זה טוב או רע. זה פשוט קורה וכדאי להישיר מבט.
לפתע נשארות שאלות מהותיות, לב הדברים, ולא המסביב שלהם.
האם אני יכול להיות עובד השם וירא שמיים, ולהצביע למועמד שאני חושב כראוי?
האם אני יכול להיות חילוני מודרני וללמוד תורה או לקיים דיאלוג עם א-להים?
אז בעצם יש שיגידו שפלוני אינו "דתי", או שפלוני אינו "חילוני". שיהיה. כך או כך, ה"כותרת" התרוקנה מתוכן…
זה מאתגר. ודורש מאיתנו אמת כל כך נוקבת, לב כל כך טהור, חיפוש כל כך נקי.
"מגזרים – ההתפרקות" הייתי אומר, אבל זו אולי קלישאה ביחס לעניין עצמו, לנוכחות הנדרשת מעמנו, בחיים, בבירורים, בחינוך הילדים, ובשיח הפנימי שלנו.
סבא ז"ל גדל בבית חסידי בטשערנוביץ. עבר את זוועות המלחמה, כל ימיו הקפיד לשים גארטל בתפילת שבת. קבע עתים לתורה אותה שמע מפי רב ליטאי מובהק. התקומם בכל לבו כשנשמעו מפי הרב דברים נגד האדמו"ר מחב"ד. כמה פעמים הצביע ל"מערך" עקב שיקולים ענייניים למרות שהחזיק בדעות ימניות. היה ציוני נלהב וחובש כיפה סרוגה, ועדיין הלך לפחות פעמיים בשנה ליחידות אצל האדמו"ר מבוהוש. שכשירש כס סבו, הנהיג קו אנטי ציוני מובהק. סבא הסתובב בבני ברק כבן בית כמו ברמת אביב בה גר. ושם, כמו שם, כל מי שעמד במחיצתו הרגיש חבר אהוב. הוא מעולם לא חשב שהוא צריך להגדיר מה הוא…
(תצווה תשעט)
