ההחמצה של החילונים

"כי גדול הוא יותר ההבדל הפנימי שבין שומרי תורה לעוזבי דת, מאותו ההבדל שבין ישראל לעמים", כך כתב לא אחר מאשר הראי"ה קוק במאמרו 'עצות מרחוק', שפורסם בביטאון 'הפלס' בשנת 1902. משפט זה ייצג את יחסו של הראי"ה קוק אל הציונים החילונים טרם עלייתו ארצה. בעיני רוחו אז, לא היה מקום לעוברי עבירה בכינון הלאומיות היהודית, ולכן "את הרשעים פורקי עול תורה מעמנו אנו חייבים לשנוא ולהרחיק".
לא עברו ארבע שנים – במהלכן עלה הראי"ה קוק לארץ – ויחסו לציונים החילונים השתנה לבלי היכר. בשנת 1906, פירסם הראי"ה קוק ספר קטן בשם 'עקבי הצאן' ובו מאמרים בנושאי השעה. במאמר הראשון, שכותרתו 'הדור', הוא כותב דברים הפוכים לחלוטין:
"דורנו הוא דור נפלא, דור שכולו תימהון… הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, גם רם ונשא; הוא כולו חייב, גם כולו זכאי".
בדיוק על אותם אנשים שארבע שנים לפני כן כתב שיש להרחיק ולשנוא אותם, הוא כותב כעת שיש בהם אור ורוממות. וכיצד? הראי"ה מסביר: כפירתם של החלוצים איננה נובעת מגסות רוח ומזלזול בוטה במסורת העבר, אלא מכך שנשמתם עלתה גבוה, עד שכל מה שהורגלו אליו עד כה בדת נראה ביניהם כשפל וחסר ערך למדרגתם. רגשות החסד, היושר, המשפט והחמלה, הכוח המדעי והאידיאלי, שהם כה מצוינים בהם, גורמים להם לראות את הדת כמי שאינה ראויה להם.
רק לנוכח הבנה זו של מצב הדור, טוען הראי"ה, ניתן להמציא את הפתרון למצוקתו. "הבה נכין לו הדרך… נודיע לו שימצא מה שהוא מבקש דווקא בגבול ישראל", הוא כותב. לדבריו, דור זה מציב אתגר בפני אנשי הדת, שצריכים לשנות את האופן והשיח שבהם הם מתקשרים איתו. מצד אחד, צריך לדבר עם דור שכזה ב"דברים גבוהים", לדבר על אידיאלים מרוממים ולהציג בפניהם את כל היופי והטוהר שבעולמה של התורה. מאידך גיסא, על הדברים להיאמר בצורה ברורה ושווה לכל נפש. אין להשאיר את אותם דיבורים גבוהים ב'חדרי חדרים', מקופלים ברמזים ושמורים ליודי ח"ן, אלא יש להוציאם אל הרחוב, ובכך להפיח רוח של תורת חיים בקרב הצמאים לגדלות רוח. הדבר דורש מאנשי התורה לא רק לדעת איך להתנסח אלא גם "ללמוד מה שיהיה על-מנת ללמד". תחומים שעד היום הוזנחו – כמו סתרי תורה או טעמי המצוות – צריכים כעת להילמד כדי לשרת מטרה זו.
לבל נטעה: גם לאחר עלייתו ארצה, הראי"ה קוק המשיך למחות ביד מחללי השבת. אבל מבחינה היסטוריוסופית, מבטו עליהם השתנה. הוא ראה בהם משרתים של מגמה גבוהה, הבאה להוציא את העולם הדתי מהמצר בו היה שרוי בגולה, ולרומם אותו אל המצב הראוי לו בארץ ישראל בתקופת הגאולה.
האם הראי"ה קוק צדק? האם – לו היה חי היום – היה ממשיך הראי"ה קוק לומר את אותו הדבר על הציבור החילוני? כשלעצמי, אני מאד מתקשה להשיב על שאלות אלו באופן חיובי. ראשית, בניגוד לתחזיותיו של הראי"ה קוק, החילונות לא נעלמה וגם לא נחלשה (אם לא התעצמה). רוב מניין ובניין של עם ישראל עודנו חילוני. אך מלבד זאת, ישנה בעיה חמורה עוד יותר. "רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות", אמר ח"כ יעקב חזן. אכן, הלוואי וניתן היה למצוא אפיקורסות כמו זו של לפני מאה שנה בדור הנוכחי. במקומה של הכפירה צמחה בחלקים גדולים בחברה החילונית הישראלית בערות, פשוטו כמשמעו. כמו הסתרה בתוך הסתרה, אותם אנשים אפילו לא יודעים במה הם מעוניינים לכפור, והכל מחוסר ידע והיכרות עם המסורת היהודית. וכיצד יוכלו אנשים שבמצב הזה לשרת את המגמה העליונה של הפחת רוח רעננה בעולם הדתי, אם הם אינם עוד יודעים כיצד להרים את נס המרד בו? דרך מי תצמח קרן הישועה שתעורר אותו? על כך ברשימה הבאה.
(שמות תשעח)