וימרו על הים – הייתכן?

קריעת ים סוף הייתה המשך ישיר של מכות מצרים. בעוד שהמכות הביאו את פרעה להכרה מלאה בהקב"ה הרי, שהמטרה הבאה הייתה להטביע את פרעה ולהחליש את השלטון המצרי. רק משלב זה יוכלו ישראל לבנות את עצמם כאומה. קריעת ים סוף היא נקודת שיא שבמהלכו הגיעו ישראל לאמונה שלמה בהקב"ה. זה היה רגע מיוחד של התעלות, שהביאה לגלי שירה והודאה להקב"ה. אולם המעיין בספר תהילים יגלה, שדווקא ים סוף מוזכר כמקום שהתרחש בו חטא וכך נאמר: "אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף". (תהילים קו,ז) האם בני ישראל התעלו בים סוף או שמא דווקא נפגעו רוחנית?. האם קיימת סתירה בין המתואר בתורה לבין המתואר בספר תהילים או שמא ים סוף היה גם מקום של התעלות רוחנית אבל גם היתה בו התרחשות שלילית. בו בזמן שהגיעו ישראל לשיא באמונתם גם קלקלו.
ההליכה מים סוף מתוארת בניסוח חריג וכך נאמר: " וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם". בדרך כלל נאמר "ויסעו ישראל" אולם כאן נאמר " וַיַּסַּע משה" דהיינו משה נאלץ להאיץ בישראל לעזוב את הים ולהמשיך במסע. וכך מפרש רש"י:
"הסיען בעל כרחם שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים … לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם'"
במדרש התיאור חריף יותר:
" הלה' תגמלו זאת א"ל אחר שעשה לכם כל הנסים אתם מסרבין בו, דכתיב: וימרו על ים בים סוף על ים על שפת הים בים סוף כמשמעו, באותה שעה נתמלא עליהם חימה שר של ים ובקש לשוטפן עד, שגער בו הקדוש ברוך הוא ויבשו … כיון שראה משה כך הסיען מחטאו של ים, לכך נאמר וַיַּסַּע משה את ישראל".
מיד לאחר "שירת הים", מגיע "חטאו של ים". לאחר ההתעלות הגדולה באה הירידה לשגרה הנמוכה. על אף שראתה שפחה על הים מה שלא ראה ישעיהו ויחזקאל בן בוזי זה לא הפריע להם לרדוף את הרכוש. זו דוגמא מובהקת לסכנה של היחשפות לעושר של אדם שרק תמול שלשום היה עבד מוכה ועני. אולם עדין השאלה זועקת הדי שירת הים טרם נדמו ואף שמשה הסיע את ישראל בעל כורחן, איך ניתן להבין את רצף התלונות על הקב"ה ומשה בלכתם במדבר?. חכמים דימו מציאות זו לדרך גדילתו של תינוק. בתחילת גדילתו התינוק איננו נופל. הוריו מחזיקים בידיו, נושאים אותו על ידיהם והוא שמור ומוגן מכל צרה. אולם כאשר הוריו החליטו שהוא גדול דיו לצעוד בכוחות עצמו הם עוזבים אותו, ולאחר כמה צעדים הוא נופל. האם נאמר כי כעת מצבו ירוד יותר משהיה לפני כן בתקופה שטרם החל לצעוד? ודאי שלא. הנפילה היא סימן להתבגרות ובהמשך ילך הוא בכוחות עצמו.
בקריעת ים סוף נישא עם ישראל על כנפי גילוי השכינה. גילוי זה היה למעלה ממדרגתו ולכן כאשר חזר העם למצבו הרגיל, והחל ללכת בכוחות עצמו החלו הנפילות. כך החל מסע הבגרות של העם שנמשך ארבעים שנה במדבר. כאשר התעלות היא לרגע ולתקופה מצומצמת היא עלולה להעלם לכן יש צורך בבניית תהליך ארוך ומייגע, שמן הסתם יהיו בו עליות ומורדות. ים סוף היה הרגע שהגיע העם לשיא ההתעלות אבל היה גם הרגע שבו נדרש העם להתחיל תהליך ארוך ומייגע ובאותו מעמד שהגיעו לאמונה בה' גם החלו לחטוא.

(בשלח תשעח)