אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])בדתות ובמיתולוגיות השונות הפך הפניקס, הוא עוף החול המפורסם, לסמל למשהו שחוזר וצומח שוב ושוב גם לאחר נפילות ומצבים קשים, גם כשחושבים שאין לו סיכוי, גם לאחר מה שנראה כסופו או מותו.
בפרשת שמות, הפותחת בתיאור הירידה לגלות של תחילת העם היהודי, מתוארים שני מצבים שנראה לא ריאליים, לא מעשיים ולא הגיוניים. שני מצבים של פֶנִיקְס.
הפעם הראשונה מתוארת בפסוק שמילותיו הפכו להיות מכוננות ואבן שואבת לאופטימיות גם במצבים הכי קשים: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". לכאורה, כאשר מתעללים, מתאכזרים ומענים אדם או עם, התוצאה היא אובדן וכיליון, אלא שמבט-על על כל ההיסטוריה היהודית מגלה ש"גם בשעות החשוכות של הלילה תמיד יהיה כוכב קטן שיאיר לך" את הדרך להתחזק, לפרוץ, להתאושש, להשתקם ולהתרבות. בניגוד למה שנראה דרך הטבע וההיגיון הפשוט, אצל העם היהודי הנוסחה היא בדיוק הפוכה: לא רק שהעינוי לא גורם לכיליון, אלא שכגודל העינוי כן גודל ההתעצמות: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ".
בניגוד למה שנראה דרך הטבע וההיגיון הפשוט, אצל העם היהודי הנוסחה היא הפוכה
המצב השני בפרשה הוא תיאור מכונן בהיסטוריה היהודית, תיאור שהפך לסמל, תיאור שגם הוא נראה לא ריאלי ולא הגיוני ונוגד את דרך הטבע: "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר.. וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל".
שיח הסנה אומנם נשרף, אך אֵינֶנּוּ אֻכָּל. גם התיאור הזה הפך להיות לסמל לגורל העם היהודי, שגם כששורפים אותו שונאי ישראל לדורותיהם, עם כל הכאב, הסנה אֵינֶנּוּ אֻכָּל, והוא ממשיך לא רק להתקיים אלא גם "כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ".
כוחות הגבורה והאחדות המתגלים ומתפרצים בעם ישראל בשבועות האחרונים והקשים, מבטאים את שני התיאורים הללו הפותחים את ספר שמות. המכות כואבות. תמונות החללים הי"ד ותמונות – ייבדלו לחיים טובים וארוכים – החטופים והשבויים, צורבות את הנשמה. הכאב והעצב הבוקעים מתוכנו למשמע המילים "הותר לפרסום", שורפים את הלב.
דווקא בשעות הקשות הללו, עלינו להעצים את כוח 'הפניקס היהודי' וסגולתו. הכוח לקום ולהתעודד, הכוח להמשיך את הגבורה ואת ה'ביחד', הישראלי שמתעצם עכשיו; הכוח דווקא עכשיו לקיים בנו בכל המובנים – הפיזיים, הערכיים, החברתיים והרוחניים – "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ", ולזכור ש"עוד יבואו ימים טובים… תמיד זה הכי חשוך לפני הזריחה" (יגל אושרי).
