אבן שְלֵמָה ומסע

שלמה המלך בונה את בית ה' בחכמתו ובהפטרה שלנו מתוארת עבודת הבניה, על כוח האדם הרב שנצרך עבורה, וכן מידות המבנה וקומתו.
" וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ" (מלכים א', ו', ז').
החלטה קיבל שלמה, שיש בה זיקה לצווי שקיבל עם ישראל בהר סיני: "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי – לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ" (שמות, כ', כ"א).
כלי ברזל נאסרו בשימוש לבניית מזבח, משום שהם נושאים עמם זיכרונות וטעם של מלחמה. מן המזבח למד שלמה על הבית כולו.
באותו הקשר אביו של שלמה, דוד, שידע מלחמות רבות, לא זכה לבנות בית לה' בעצמו:
"וַיִּקְרָא לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת לַה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר דָּוִד לִשְׁלֹמֹה: בְּנִי, אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹקָי: וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ, לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי" (דברי הימים א', כ"ב).
על מנת להתגבר על איסור השימוש בברזל, הזמין שלמה " אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע", אבן שהוכנה באתר החציבה, ולאחר מכן הוסעה לאתר המקדש והונחה במקום המיועד לה.
בית של שלום ושלמוּת, שאף שלמה המלך לבנות. דף חדש, התחלה נקיה של מערכת יחסים עם בורא עולם. בבית שכזה אין מקום לאלימות, לכוחנות ואפילו לקול הלמוּת הברזל באבן, אשר עלולים "להיטמע" בקירותיו, להיספג אל תוכם ולחלחל לליבותיהם של השוכנים בו.
מאבן שְלֵמָה יהיה הבית בנוי, כלומר – יושתת על יסודות מוצקים וטבעיים ולא יהיה פגיע לרעידות ולזעזועים.
"מסע" – תנועה וחיוּת יאפיינו את הבית והוא יהיה אבן שואבת לסביבתו.
את כל הנ"ל אציע לקחת כאתגר וכמודל מעשי לבניית בית משלנו: את כלי הברזל – החיכוכים, המריבות והחציבה המכאיבה זה בזה, נכון יהיה לדחוק ולהשאיר הרחק בחוץ. ואבנים שלמות – ערכי יסוד, ניטוֹל מִכּוּר מחצבתנו (בתי ההורים) להניחן יחד ובהתאמה, כמָסָד לבית המשותף.
ובאשר למסע – סוד הזוגיות והקמת המשפחה נעוצה בהליכה משותפת, סקרנית וחדורת אופטימיות ותקווה.
חכמה רבה היתה לשלמה והנה, לפתחינו, הזדמנות ליישמה.
(תרומה תשעח)