הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)מחקר בריטי טוען כי הדרך אל האושר תלויה בעיקרה בגנטיקה. מדענים טוענים כי מצאו את הגן שמשפיע על מידת שביעות הרצון של בני אדם מחייהם. גן האחראי לאופן שבו תאי עצב מנהלים את חלוקת רמות הסרוטונין, הכימיקל אשר שולט במצבי הרוח יותר מאושרים.
מפורסם מאמרו של ר' נחמן מברצלב "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" (ליקוטי מוהר"ן, מהדורא תנינא, סימן כ"ד). האם קיימת מצווה בתורה להיות בשמחה? התשובה היא לא! אין מצווה מן התורה לשמוח, אין זו אלא עצתו הטובה של ר' נחמן. תנאים סביבתיים מאפשרים שמחה ועדיין "עבודה גדולה היא" (רמב"ם הלכות שופר וסוכה פ' ח' הט"ו).
הגנטיקה המולקולארית מתעלמת לא אחת מהשפעותיו של העולם החיצוני על תחושותיהם של אנשים ועל התנהגותם. במחקר חדשני מאוניברסיטת ייל התברר כי אותם גילויים אינם מסבירים אלא אחוזים בודדים מן הגורמים למצבי חרדה. הגן האחראי מופיע כמעט בכל האוכלוסיות ברחבי העולם, העדר "גן השמחה" אינו בהכרח הסיבה לדיכאון ולחרדה.
פורים נקשר בשתיית יין. היין הינו רק תוספת לחג ואינו ממהות הפורים. למגיבים לאלכוהול בשמחה יתירה כבר הורו גדולי הרבנים, שראוי שלא ל"הדר" בשתייה זו מפני הסכנות הכרוכות בה.
גנטיקה ובדיקת ה-ד.נ.א. נוגעת לעניינים הלכתיים מרובים ואין זה הכרח שאם מסתמכים על בדיקה זו בנושא אחד, נסמוך עליה גם בהקשר אחר כמו זיהוי גופה ומנהגי אבלות, קביעת ממזרות, היתר עגונה, הרשעת אדם במשפט ועוד. באסון מגדלי התאומים, עסקו רבנים בשאלת היתר העגונות, לנשותיהן של שמונה גברים יהודים שנעדרו, ובעצמותיהם של ארבעה נערכה בדיקת ד.נ.א. הרב זלמן נחמיה גולדברג, על סמך בדיקה זו, התיר את הנשים מעיגונן. הרב ראה בבדיקה זו "סימן מובהק", "מצאוהו הרוג או מת, אם פדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קיימים, והכירוהו בהם שהוא פלוני, מעידין עליו. ואם ניטל אחד מאלו, אע"פ שיש להם סימנים מובהקים ביותר בכליו, אינם כלום דחיישינן לשאלה. ואפילו היו להם סימנים בגופו, ואפילו שומא, אין מעידין עליו…" (שו"ע אבה"ע סי' י"ז סעי' כ"ד). "סימן מובהק'", אינדיקציה הנחשבת כטובה ביותר וסופית, כסימן הפרצוף המבוסס על ההנחה שהפרצופים אינם דומים זה לזה. וכי נבדקו כל בני האדם בעולם שאינם דומים זה לזה, שואל הרב גולדברג? וכיוון שעל סמך דברי המומחים סיכוי ההתאמה הוא אחד למיליון, הרי שצריך לבדוק מיליון בני אדם כדי לוודא אם קיימת התאמה, וכי בבדיקת הפרצוף בודקים את כל יושבי תבל לראות שאינם דומים זה לזה? אלא מניחים מתוך התבוננות בבני אדם שאינם דומים שמחכמת וגדולת האלוקים שהטביע את כל בני האדם בחותם אדם הראשון ובכל אופן אינם דומים זה לזה, חוכמה זו היא שגם הטביע את הד.נ.א. שיש לכל איש ואיש בצורה שונה משאר אנשי העולם, באופן שלא יימצאו שניים זהים. דבריו הם חידוש גדול ונמצא שהמדע וההלכה קרובים ביותר (קול הצבי קובץ חידושי תורה, מסכת יבמות).
רוב הפוסקים אינם רואים בבדיקה זו אלא "סימן בינוני" שלא ניתן להסתפק בו בכדי להתיר אישה מעיגונה. כך סובר הרב ווזנר, שחילק בין מקרה בו משווים בין פרופיל שהופק מהנעדר והותאם לפרופיל של הנעדר שהיה במאגר, שבמקרה זה בצירופים קלים נוספים אפשר להתיר את האישה מעגינותה, לבין מקרה בו משווים את פרופיל הנעדר ומנסים להתאימו לפרופיל שנבנה מקרובי משפחתו בדרגה ראשונה, שם לא יהיה זה אלא "סימן בינוני" שלא ניתן על פיו להתיר אישה מעגינותה. לגבי ממזרות מוסכם שאין לקבוע ממזרות על סמך בדיקה זו (תחומין כרך כ"א, תשס"א עמ' 121 'זיהוי הלכתי על פי הד.נ.א.') אך לעניין חיבור חלקי גופה כדי לקברם בקבר אחד פסק הרב ווזנר כי ניתן לסמוך על בדיקה זו. לעניין אבלות חילק הרב ווזנר בין רווק לנשוי, היות וקיים חשש באיש נשוי שיתירו את אשתו מעגינותה
(תצווה תשעח)
