אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])יש מצבים וניסיונות בחיים, בהם האדם מרגיש שהכל נגדו, שאין סיכוי, שהכל רע, שדברים לא מסתדרים- ואז הוא שולף את מילת הקסם- הַגּוֹרָל.
השימוש במילה הזו בא לומר שהדברים לא בשליטתי, שאין לי בעצם מה לעשות בעניין, שהכל צפוי והרשות לא נתונה, זה מה שיש, זה הגורל שלי ובזה נגמר הסיפור.
במצבים מסוימים, השימוש בנימוק הזה של 'הַגּוֹרָל', הוא בעצם כביש עוקף התמודדות אמיתית עם המצב ועם הבעיה, הסרת האחריות ממני, והעברתה למשהו גדול ממני ששולט עליי.
לפעמים מקור השימוש במילה הזו, 'הַגּוֹרָל', הוא הייאוש, והאשליה שבעצם אין הדבר תלוי בי, אלא שיש איזו גזירה, איזה כוח עליון ששולט בי, ומותיר אותי חסר אונים וחסר יכולת לשנות ולהשפיע, ושהרשות לא נתונה בידי לקחת את גורלי בידיי.
זה לא שלהרגשה הזו אין מקום. בהחלט ישנם מצבים שאדם מרגיש שניחתות עליו גזרות כאלו ואחרות, שדברים לא מסתדרים ושהכל הולך הפוך. כל זאת באמת גורם לו להרגיש שאין מה לעשות וכנראה- זה הגורל שלו.
אבל במצבים רבים, השימוש במילה "גּוֹרָל" הוא תירוץ לפאסיביות ולחוסר יכולת לקחת אחריות ולהתמודד.
אחת המסקנות הנובעות מסיפור מגילת אסתר ופורים היא אי הכניעה ואי ההשלמה עם הַגּוֹרָל.
מבחינה פוליטית, מדינית, חברתית וביטחונית הכל אבוד. הפור נפל, והגורל נחרץ- "כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם".
מבחינה עובדתית זה נכון, השאלה היא מה עושים עם הנתון הזה. אפשר להגיד- 'זה הַגּוֹרָל, זו גזירת שמיים ואין מה לעשות אלא לחכות בשקט למימוש הגזירה ולקיום הגורל', ואפשר להגיד- 'עם כל הכבוד לגורל- אין דבר כזה 'גורל'. כל דבר בחיים ניתן לשינוי, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו'. בידי האדם הכלים לשנות כל מציאות וכל גורל באמצעים של תשובה תפילה וצדקה, באמצעים של אחדות ישראל- 'לך כנוס', וכן הלאה כוחות שניתנו לאדם ולחברה, שבאמצעותם ניתן לשנות מציאות גם כשנראה שהפור נפל ואין מה לעשות.
אסתר ידעה, כמו רבים אחרים, על הפור והגורל ומה משמעותם, אלא שבניגוד לאלו שהתחילו לבכות מתוך ייאוש וחידלון, היא לקחה אחריות מתוך אמונה פנימית עמוקה שכל דבר ניתן לשינוי ותיקון, ושום גורל איננו סופי.
לקיחת האחריות ונקיטת פעולות פוליטיות מעשיות כגון ההזמנה לסעודה והתרגילים עם המלך, לא באו על חשבון עשייה רוחנית של צום ותפילה אלא במקביל אליהם. כך מתמודדים עם גזירת גורל. לא בהכנעה פאסיבית ובאדישות של השלמה עם הגורל, אלא בהתמודדות אמיצה הכוללת פעולות ארציות מעשיות, אפילו כאלו הנראות חסרות סיכוי, וכל זאת במקביל לאחיזה בנשק היהודי האולטימטיבי נגד ייאוש- תפילה ואמונה שהכל הפיך.
ונהפוך הוא– איננו רק שיר יפה לריקודים קצביים.
'ונהפוך הוא' זו תוצאה של אי השלמה עם הַגּוֹרָל ולקיחת אחריות.
אחרי שיפוגו אדי היין והדי השמחה, גם את התובנות הללו צריך לקחת איתנו מפורים להמשך החיים ולמצבים של התמודדויות עם 'גזירות גורל'.
(כי תשא תשעח)
