הדילמה של פדיון שבויים

אברהם מתגלה במלוא רגישותו לערך פדיון השבויים, ואולי זה המקור לרגישות ולאכפתיות הזו שלנו עד עצם היום הזה

הרגישות היהודית לחיי אדם בכלל, ולחיי השבויים בפרט, שימשה לאורך כל ההיסטוריה אמצעי לחץ של האויבים והשובים כדי לגבות מחיר יקר. הם ידעו כמה העניין הזה של פדיון שבויים רגיש אצלנו ונוגע בעצבים הכי חשופים שלנו כחברה וכעם, ולכן הם לא בחלו, בכל המשאים והמתנים איתם, בשום מחיר, בשום אכזריות, בשום דרכי מרמה, הונאה וכזב ביודעם את נפש העם היהודי ורגישותו, לא רק לאנשים חיים, אלא גם לגופות, כדי להביאם לקבר ישראל.

אלפי שנים יהודים נלקחו, נחטפו ונפלו בשבי בצורה כזו או אחרת. פעמים היה זה לצורך סחיטה כספית ותשלום כופר נפש, פעמים היה זה לצורך המרת דת, ופעמים תוך כדי מלחמות ואירועים צבאיים וביטחוניים כאלו ואחרים. אלפי שנים יהודים שילמו כמעט כל מחיר כדי לפדות מהשבי את ילדיהם ואחיהם. יש האומרים שאף עם אחר בעולם לא שילם כאלו מחירים חסרי פרופורציות כדי להשיב את בניו הבייתה.

מצד אחד, הערך הקדוש הזה של פדיון שבויים הוא מקור כוח, ומצד שני דווקא בגלל קדושתו וידיעת האוייב עד כמה זה חשוב לנו- הוא הופך להיות מקור חולשה המנוצלת על ידי האוייב.

דברים רבים אנו לומדים מאברהם אבינו, אבי האומה היהודית- הכנסת אורחים, אמונה בא-ל אחד, חינוך, רגישות לצדק, מסירות נפש, אהבת אדם ועוד ועוד. הערכים הללו ספוגים ב- DNA היהודי לדורותיו.

בפרשת השבוע 'לך לך', מתגלה אברהם במלוא רגישותו ונחישותו לערך הזה של פדיון השבויים, ואולי זה המקור לרגישות ולאכפתיות הזו שלנו עד עצם היום הזה.

תוך כדי מלחמה של ארבעה מלכים נגד חמישה במזרח התיכון של אז, נלקח בשבי לוט, האחיין של אברהם. [אגב, זה לוט שרק בפרשה הקודמת החליט להיפרד מאברהם על רקע חומרני, כאשר העדיף לחיות בסדום ולא להצטרף לדודו אברהם]. למרות התנהגותו של לוט, אברהם לא מסיר את אחריותו מהאחיין שלו, ולאחר שהוא שומע שלוט נפל בשבי, הוא לא חוסך בשום מאמץ כדי להחזירו הבייתה: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם".

פרשיות השבויים והנעדרים המלוות אותנו לאורך כל הזמן, ומדי פעם שוב צצות ועולות- כמו עניין רון ארד, נעדרי הקרב בסולטן יעקב, גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין ז"ל, השבויים הנמצאים ברצועת עזה, כל אלו רק מזכירים לנו שוב ושוב את מקור עוצמתנו הערכית, המוסרית והחברתית- ואת ערכי היסוד עליהם גדלנו באזרחות ובצבא- לא משאירים פצוע בשטח, מביאים כל חלל לקבורה, ועושים הכל כדי להחזיר את הבנים הבייתה.

ה-DNA  הזה שירשנו מאברהם אבינו, הוא מקור הכוח האנושי הלאומי והמוסרי שלנו, והוא גם החושף את חולשתנו ורגישותנו הגבוהה לעניין.

הבטחת ה' לרחל אימנו ולדורות עולם- 'כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב, וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם', הפכה להיות ערך יסוד, לתפילה ולתקווה, למטרה וליעד לאורך כל ההיסטוריה היהודית, ולעם היהודי שלעולם לא שתק ולא שקט עד שעשה את כל מה שאפשר לעשות כדי שיתקיים בו- 'וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם'.

(לך לך תשפ"ב)