ד"ר יצחק קניגסברגבצאת ישראל ממצרים ולאחר ההתעלות בשירת הים, החלה ההתדרדרות בהתנהגות עם ישראל, כאשר המחסור במים היווה את העילה לתלונות חוזרות ונשנות כלפי הקב"ה. במרה נמצא הפתרון על ידי המתקת המים בעזרת העץ וברפידים על ידי הכאה בסלע הצור.
את המשנה באבות: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון" וגו' (ה', ו'), מפרש הרמב"ם: "שבראשית עשיית הדברים הושם בטבעם שייעשה בהם כל מה שייעשה, בין שהיה הדבר אשר ייעשה – תדיר, והוא הדבר הטבעי, ובין שהיה לעתים רחוקות, והוא המופת. ולפיכך אמר שביום הששי הושם בארץ שתשקע בקורח ועדתו, ובבאר שתוציא המים, ובאתון שתדבר" וגו'.
גם רבנו בחיי (שמות יד') מסביר באותו אופן.
נשאלת השאלה: איך ניתן להסביר את יציאת המים על ידי הכאה בסלע הצור, על פי השקפתם של הרמב"ם ורבנו בחיי?
אם נבדוק את נדודי בני ישראל המוזכרים בפרשתנו, נראה שהם דילגו בין נווי המדבר המצויים באזור, בדרכם אל היעד.
נווה מדבר מוגדר כשטח בלב המדבר, שיש בו מקור מים. מקורות המים של נווה המדבר קשורים למפלס מי התהום. ברוב נאות המדבר עולים המים אל פני השטח בכוח עצמם, בצורת מעינות, ובאחרים המים נאגרים מתחת לפני הקרקע ואינם עולים על פני השטח בגלל מחסומים של סלעים, שכבת קרקע אטימה למים וכו'.
במרה, בני ישראל הגיעו לנווה מדבר שבו המים עלו על פני השטח, אלא שהם היו מרים. הפתרון נמצא על ידי המתקת המים בעזרת העץ. לאחר מכן בני ישראל הגיעו לנווה מדבר עשיר מאד במים עיליים: ,וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם". בנווה המדבר רפידים המים היו תחתיים ומכוסים בסלע הצור. מתוך הפסוק: "וַֽיַּחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ים וְאֵ֥ין מַ֖יִם לִשְׁתֹּ֥ת הָעָֽם", לומד הספורנו – "לשתיית העם", כלומר היו מים במקום, אלא שהעם לא יכול היה לשתות כי הם היו מכוסים.
בכדי לגרום למים לפרוץ אל פני השטח משה נצטווה להכות בסלע. את צורת ההכאה מסביר רש"י: "והכית בצור – על הצור לא נאמר אלא בצור, מכאן שהמטה היה של מין דבר חזק ושמו סנפרינון והצור נבקע מפניו".
כך ניתן להסביר את יציאת המים על ידי ההכאה בסלע, על פי השקפתם של הרמב"ם ורבנו בחיי.
(בשלח תשעז)
