החיסון

הפרשה מסתיימת בפסוק מפתיע "ויאמר אם שמע תשמע לקול ד' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו, ושמרת כל חקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך כי אני ד' רופאך" (ט"ו, כ"ו). רש"י על אתר מבאר פסוק זה באופן הבא "לא אשים עליך, ואם אשים, הרי היא כלא הושמה" (רש"י שם). מתברר כי לתורה מתכון למלחמה בפתוגנים (=חיסון). מהו אותו מתכון עליו דיברה תורה?
בספר דברים חוזרת ההבטחה "והסיר ד' ממך כל חלי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת" (ז', ט"ו). האם יש מחלות או 'מדוים' המצויים דווקא במצרים? מה משמעות הצירוף הלשוני 'מדוי מצרים'? בהיסטוריה הרפואית ידועים לא מעט מקרים של מחלות המכונות על שם אזורים גיאוגרפיים. מבחינה מסוימת גם ברפואה המודרנית, כגון ההמלצה בדבר הצורך בחיסונים מיוחדים למי שנוסע לכל מיני מקומות 'אקזוטיים'.
בפרשה שלנו, האירוע במרה, הוא בגדר הוראה ולימוד חשובים ביותר ולא רק ציון מקום. הרמב"ן בפירושו כתב: "ובעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בעניין לימוד 'וירני ויאמר לי', למדני, וכן כולם נראה בדרך הפשט, כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגלה בו, ולימד אותה למשה. ורבותינו אמרו (תנחומא בשלח סי' כ"ד) שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס, כעניין המלח שנתן אלישע במים, ואם כן אמר 'ויורהו', כי לא היה במקום ההוא, והקב"ה הראה לו את מקומו" (רמב"ן שמות ט"ו כ"). ההוראה שקיבל משה הייתה כיצד ממתיקים את המר. סוד ההמתקה מצוי במרירות עצמה, הרע יומת משורשו. גם המחלה אפשר ותרפא באותו גורם המחולל את המחלה. כאשר פונים אל השורש ולא סוטים מן השורה ניתן למצוא מרפא למרירות ולמחלה ולשוב לבריאות איתנה. גם לאחר יציאת מצרים עשוי העם להיתקל בקושי ובמרירות, ועליו לדעת איך ממתיקים את המרירות ואיך נרפאים ממדווים.
ההלכה מחייבת לקיחת חיסונים למניעת מחלות. יסוד זה נעוץ בעובדה שרבות ממצות התורה כוללות גם תועלת של רפואה מונעת, אף על פי שכמובן לא זו הייתה מטרתן העיקרית. הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים כותב: "ויש בכוונת כלל התורה שני דברים, והם תיקון הנפש ותיקון הגוף" (מו"נ ח"ג פר' כ"ז). המקור לכך בפסוק "רק השמר לך ושמר נפשך מאד" (דברים ד' ט') וכן "ונשמרתם מאד לנפשתיכם" (שם ד' ט"ו). מפסוקים אלו נלמד החיוב לשמור על הגוף מפני הסכנה וכלשון הרמב"ם "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וכל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם, ואומר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או איני מקפיד בכך, מכין אותו מכת מרדות, והנזהר מהם, עליו תבוא ברכת טוב" (רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פר' י"א הל' ה').
מכיוון שאין כל ספק שסדרת חיסונים שהילד מקבל באופן שגרתי מונעת תחלואה קשה ואף קטלנית, נראה שיש מקום אף לכפות חיסון, בעיקר במחלות הגורמות למגיפה, ואין להימנע מחיסונים בגלל טענה השקפתית של "תמים תהיה עם ד' אלוקיך", שכן הוכח שדרך זו יעילה, וזה הופך להיות דרכו של עולם. וביחס לטענה של הורים החוששים מנזקים אפשריים של החיסונים השגרתיים, כיוון שהסיכון קלוש ונדיר, נראה שמותר להכניס עצמו לסכנה רחוקה כדי להינצל מסכנה קרובה. כך פסק בשעתו בעל תפארת ישראל בעת מגיפת אבעבועות השחורות, ועל אף שכתוצאה מן החיסון אחד מאלף מת, שאם לא ייקח את החיסון הסכנה קרובה יותר (תפארת ישראל יומא פ"ח בועז אות ג'). ואומנם בספר נשמת אברהם כתב בשם הרב נויבירט שהורים החוששים אין להכריחם (נשמת אברהם סי' תכ"ז ס"ק ב' הערה 5 עמ' רכ"ט), עם כל זאת, דעת הרב אלישיב היא שמוטלת חובה על ההורים להסכים לחיסונים, שכן החיסונים הפכו לשגרתיים וליעילים, וסירוב לחסן את הילדים, על יסוד חששות בלתי מאומתים, הוא נגד ההלכה.
(בשלח תשעז)